מ.

א. לא ליחרוך. אע"ג דפתח בויו החיבור ואמר אביי כהמשך לדברי ר' יוסף, מ"מ אין הדברים דומים, שכאן הנידון על חריכה וייבוש ללא מים, ולכן זה נידון כאן בהמשך כמי פירות.

ב. ר' יוסי אומר שורן בחומץ. צ"ב אי מהני גם אחר שנתבקעו. דאי לא התבקעו, ולדעתו זה ימנע ביקוע, אם כן מה שייך שת"ק יחלוק בדבר. ובשלמא לרב חסדא בסמוך עוד יש לדון, אבל לשמואל נתבקעו ממש והוא אמר הלכה דלא כר' יוסי, דהיינו דפליגי. ולכאורה קצת משמע דלר' יוסי מהני גם אחר ביקוע ועל זה חולקים רבנן, דהוא דבר שאין נראה לעין. ומרש"י (ד"ה שורן בחומץ) משמע קצת דמיירי אחר ניפוח קודם ביקוע ויש לדון בכל זה.

ג. לאבא. ברש"י כן קרא לרבה לשון רבנות. וידוע די"א דכל רבה בא מרב אבא ואכ"מ.

מ:

ד. מנקטא ליה אמיה בארבי, ההוא ארבא. הראשון עריבה והשני ספינה.

ה. בחסיסי. עיין תוס' דהיינו עדשים. וזה פלא דאין בהן חימוץ כלל. ועי' מה שדחק רש"ל.