לח.

א. מצה של מעשר שני לר"מ אין יוצא. פירש"י אפי' לא דריש ר"מ אוני. עיקר ההערה היא על חכמים, דרב אסי ר"ל דמכשירין לצאת מצד בעלות המע"ש דלדידהו הוי ממון הדיוט, אבל אכתי תלוי אי דרשינן אוני.

ב. מצה מי כתיב מצתכם. ומסקינן דילפי' גז"ש מחלה ולפ"ז למסקנה בעינן לכם במצה. ועי' רא"ש. וידוע שמכאן יש שעוררו שבעה"ב צריך להקנות הכזית מצה להמסובין, ויש שלא חששו לזה מכמה טעמים ואכמ"ל.

ג. בעי ר' שמעון בן לקיש מהו שייצא בחלה של מע"ש. פשוט דכל האי סוגיא היא רק למ"ד מע"ש ממון הדיוט. (וידוע שיש מבוכה רבה מה היא ההכרעה למעשה אי מע"ש ממו"ג או ממו"ה ואכ"מ).

לח:

ד. ותיפוק ליה מלחם עוני מי שנאכל באנינות. לכאורה צריך להוסיף כאן כדברי רש"י לגבי רב יוסף, דהא אם לא נשחט הזבח עליו, שפיר נאכל באנינות, אלא לא עביד לה שימור לשם מצה הנאכלת באנינות.

ה. ותיפוק ליה דאינן נאכלות בכל מושבות. לכאורה גם בזה צריך לומר כנ"ל, דהא אי לא נשחט עליו נאכל בכל מושבות, אלא דלא עביד לה שימור לשם מצה הנאכלת בכל מושבות. ויל"ע בכ"ז.

ו. כל לשוק אימלוכי מימלך. לכ' רבה בזה לשיטתו. דאם מכוון גם לקדש וגם למצה שפי"ד וכדפירש"י לעיל, אבל לרב יוסף אי מכוון גם לקדש אין יוצא בה, אא"כ נימא יש ברירה, והרי קי"ל בדאורייתא א"ב. ויל"ע היטב אי יש לבאר כאן דהוי רק תנאי ולא ברירה ואכמ"ל.