"מאן שמעת ליה דאמר אין בגידין בנותן טעם - רבי שמעון, דתניא: האוכל מגיד הנשה של בהמה טמאה, רבי יהודה מחייב שתים, ורבי שמעון פוטר".

לא נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון על המציאות שיש בגידין טעם כלשהו, הם נחלקו אם טעם זה נחשב כטעם בשר אם לאו. כך כתב רש"י: "אלא למאן דאמר אין בגידין - דאיסור נותן טעם בשר, אם נתבשלו עם הבשר - אלמא לאו טעם בשר אית בהו, ולאו נבילה מיקרו, אלא כעצמות, דהן עץ בעלמא, ולא אישתרי בכלל נבילה, ועץ הוא והתורה חייבה עליו". גם עץ נותן טעם בתבשיל בהיותו לח, אך לא טעם חשוב. רבי יהודה סובר שכיון שבמציאות הגידין הם חלק מהבהמה, גם טעמם נחשב כטעם שאר אבריה. ורבי שמעון סובר שכיון שאין כוונת הטועמים לטעום אלא טעם בשר, כל טעם אחר אינו בכלל זה.

מחלוקות נוספות כשיטתם, בקישור זה.