בעקבות פרשת מטות עלתה השאלה לגבי מקור הדין
"כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת".
האם זאת קביעה הלכתית שרירותית שנגזרת מצורכי ההלכה כי אחרת יהיה בלאגן
(כמו ממון המוטל בספק יחלוקו)
האם זה נגזר מהזכות שלו להפר ולקיים
האם זה נגזר מהצורך שבין בני זוג יהיה אחד שיש לו את המילה האחרונה
האם זה נגזר מזכותו של הבעל לגרשה בעל כורחה והיא אינה חפצה להתגרש ממילא ברור שעל דעת בעלה היא נודרת
את הסברה האחרונה אני העליתי ולא נמצא לה תימוכין במפרשים
אולי יבוא עזרי מהפורום?