הגמרא אומרת שזהו לאו שאין בו מעשה.
שהרי הוא עובר על הלאו באופן של שב ואל תעשה. כשלא אוכל.

מה יהיה הדין אם באמצע היום, יקח את הככר הזו וישליכנה לאור.
האם אז יקבל מלקות כי עשה מעשה?

או שמא ניתן לומר שעוברים על מעשה עבירה כשהמעשה בעצמו זוהי העבירה.
מה שאין כן כשהמעשה רק מביא את האדם לכך שיעבור. גרמא שכזה ולכן עדיין בסוף היום הוא עובר בלאו שאין בו מעשה.

אולי יש מן האחרונים שמדברים על זה?

תהיה גם נפקא מינא בענין הזה מתי הוא עובר על הלאו. האם בשעה שמשמיד את הכיכר או רק בסוף היום.

אולי ניתן להביא ראיה מגמרא (לא זוכר היכן) שמי שנשבע שלא ישן ג' ימים מלקין אותו ויישן לאלתר. מכיוון שאין אדם שמסוגל לא לישון ג' ימים. רואים שמלקין אותו מיד ולא מחכים שהתנאי יתקיים בפועל. לא מחכים שירדם ויעבור.