א. קציצת הדס וחיוב המתנה בכדי שיעשו. לכאורה אם מותר להריח במחובר (עיין בזה) הרי אין הקציצה נדרשת כדי לאפשר הרחה. ומדוע מתחייב בהמתנה.

ב. ערבית ושחרית מחזירין. במק"א נתבאר דהיינו בערבית דחולו של מועד משא"כ ערבית דר"ח.

ג. דלויה לרטיבא רפסא ליה בדוכתיה. לכאורה לשם מה אמר רב חסדא אימרה זו ועוד בליל התקדש יום הדין. מה רצה להראות בזה? לשם מה לפרש שהוא מבין שיש סיבה לבואו של רב ייבא סבא ולא בכדי הגיע, ובפרט שאין המשך לאמירה תלושה זו. ויש לומר (אולי קצת בדרך דרוש) שהרי אמרו לעיל שרשות לומר זמן ודאי יש, והנידון אם יש חובה. א"כ חשב רב חסדא מה יועיל שיראה שהוא אומר זמן הרי עדיין לא יידעו התלמידים אם בתורת רשות אמר או חובה. על כן הקדים יודע אני היטב לשם מה באת והנה אני עושה מעשה כדי להשיב לך, כלומר צא אמור לחבריך הממתינים שיעשו כך אף הם כי חובה היא.

ואל הפינה המוזנחת;
בעמוד זה מוזכר עצרת בדיוק 30 יום לפני. ורב ייבא סבא בפרוס יום העליה לחצר ציונו.