קיז.
הצלת תיק הספר – תנן דמטלטלין אפילו כשיש בו מעות, וכנ"ל.
כשהספר והמעות בפנים, הוי בסיס לדבר האסור והמותר, דמותר בטלטול.
ולא הצריכו לזרוק מתוכו המעות, שמא בינתיים תאחז בו הדליקה.
להביא תיק עם מעות כדי להניח בו הספר – למסקנה ייתכן שצריך בדרך לזרוק ממנו המעות.
(והיינו אם אפשר, אבל אם אי אפשר, משמע דיכול להביא עם המעות. תוס').

תיקון מבוי שיש לו ג' מחיצות – לב"ש לחי וקורה, לב"ה או לחי או קורה, לר"א שני לחיים.
להו"א דר"ח ולמסק' דרב אשי תנאי דמתני' (ריב"ב וחבריו) ס"ל כר"א.
אם תקנוהו כדין, כל חד כדאית ליה (ונשתתפו) – מותר להציל לתוכו אפילו אוכלין ומשקין.
(למסקנה. דלר"ח ס"ד דרק כתבי קדש).
אליבא דר"א אם תקנוהו בלחי אחד – אסור להציל אוכלין ומשקין לתוכו רק כתבי קדש.
(היינו למסקנה דרב אשי. דלס"ד דר"ח בזה רק ריב"ב מתיר).
אם אין לו לחי כלל – לריב"ב (למסקנה) מצילין כתבי קדש, לרבנן דריב"ב אין מצילין.
(ולא נתפרש להדיא למאי דקי"ל כב"ה ולא תקנוהו כלל לגבי כתבי קדש, ומסתבר דיחלקו כנ"ל).

מבוי מפולש שיש לו רק שתי מחיצות – לרבי יהודה לחי או קורה מכאן וכן מכאן. ואפי' ברה"ר כזה.
לחכמים אין מתקנין בכך (עד שיעשה מחיצה שלישית ולחי או קורה לרביעית).
לרבה תנאי דמתני' ס"ל כר"י, ופליגי בלחי א' אי מצילין כתבי קדש.
(ודחינן דלא בהכי מיירי, דבמתוקן כדין מצילין אפילו אוכלין ומשקין.
ומ"מ יתכן דלפי ר"י אם יהא רק לחי אחד יחלקו תנאי. ויל"ע לרבנן דר"י אי יש איזו קולא).

קיז:
הצלת מזון אדם ובהמה – כפי הנצרך לשבת. (והיינו לחצר מעורבת כדין. להלן קכ.).
והיינו בליל שבת קודם אכילה, ג"ס. בשחרית, לת"ק ב' לר' יוסי ג'. במנחה, לת"ק א' ולר"י ג'.
ואע"פ דהוי היתרא, אין להציל טפי משום גזירה דיבוא לכבות.

נשברה חבית בראש גגו – מביא כלי אחד ומניח תחתיה.
ואסור להביא כלי אחר ולקלוט או לצרף, גזירה שמא יביא דרך רה"ר.
אם נזדמנו לו אורחין או זימנם כעת – מותר להביא כלי אחר.
לקלוט ואחר כך להזמין – לת"ק אסור לרבי יוסי בר"י מותר.
(ואין זה תלוי בפלוגתא דהערמה דבסמוך, דאין צעב"ח, ומאידך אין עצה אחרת).
(נסדקה החבית ולא נשברה – מותר להביא כלים הרבה. תוס').

אותו ואת בנו שנפלו לבור ביו"ט – לר"א מעלה אחד "מ לשוחטו והשני עושה לו פרנסה במקומו,
ולרבי יהושע מעלה א' ומערים ומעלה שני, ושוחט איזה שרצה.

הציל פת נקיה – אין מציל פת הדראה. פת הדראה – מציל נקיה.
(ועי' תוס' גבי אפייה ביו"ט דיכול לאפות הדראה ואח"כ נקיה ולא להיפך).
ביוכ"פ – מצילין לשבת שאחריה
בשבת – אין מצילין אף ליוכ"פ וכ"ש ליו"ט או לשבת שאחריה.
(ליוכ"פ, לרש"י היינו לאכילת מוציו"כ, ולכ' לקטנים ביוכ"פ שרי, ולת"ג בתוס' שרי.
ועי' רשב"א בשם ירושלמי דחולק ומתיר להציל למוציו"כ כסברת התי' השני בתוס').

שכח פת בתנור וקידש היום – מצילין לג"ס, ואומר לאחרים הצילו לכם. ורודין בסכין ולא במרדה.
רדייה – אינה מלאכה מה"ת (ואסורה מדרבנן כשופר) ומשנין אף בשעת דליקה.
(תקיעת שופר – אסורה מדרבנן, ובר"ה אין מעכבין תינוקות מלתקוע).

הכנת סעודות שבת – יש להשכים כדי להתעסק בהן.
בציעה – לרבי אבא על שתי ככרות, רב כהנא ברך על ב' ובצע אחת.
רבי זירא בצע לכל הסעודה, ולא מיחזי כרעבתונתא, כיון דבחול לאעביד הכי.
(לרש"י בצע פרוסה, ואין זה ענין למחלוקת הקודמת, וקי"ל כרב כהנא דסגי לבצוע אחת.
ולהרשב"א בצע שתים וכך הלכה, וכך הכריע הגר"א ועוד פוסקים., מלבד טעמי הנסתר בזה.
ויש שהעירו דאם בלאו הכי יבצעו עוד ככר בהמשך הסעודה, ראוי להדר כשיטה זו).
ככר של עירוב – ראוי לברך ולבצוע עליו, הואיל ואיתעביד ביה כבר חדא מצוה.
סעודות השבת – לת"ק שלש לרבי חידקא ארבע.