קי.
העובר על נידוי חכמים – ישכנו נחש ואין רפואה למכתו.
בשנה הראשונה לפטירת רב גזרו למעט בשמחת נישואין, ונידו על כך.

חמישה ענייני נחשים;
א. נכרך עליו נחש – מים וסל.
ב. כועס עליו נחש – רכיבה על חבר, קפיצת תעלה, מעבר נהר,
ובלילה, מיטה על מים, ללא קורת גג, חתולים קשורים וקיסמים על הקרקע.
ג. רץ אחריו נחש – חולות.
ד. אשה שנתן נחש דעתו עליה – בירור, ע"י בגדיה.
טיפול – שימוש לפניו, י"א שמועיל וי"א שמזיק. שער צפורניים ואמירת לחש.
ה. נכנס בה נחש – חביות, ריח של בשר צלוי ושחליים ויין, ושריפת הנחש.

טחול לשיניים וכרשינין לבני מעיים – מותר בשבת, ולא ניכר רפואתן.
מי צלפין בחומץ – מותר. מי רגליים - אסור.

מי דקלים – אסור, שניכר שהן לירוקה, וכנ"ל. ונקראים גם מי דקרים, שדוקרים את המרה.
לרבה ב"ב היינו שבאים ממעיין הנובע בין שני דקלים בא"י,
(שיכרא דבבלאי, מועיל יותר למי שלא הורגל בהם מ' יום).
לרב יוסף היינו זיתום המצרי.
זיתום המצרי – שעורים (לר"י וחיטים לר"פ) כרכום ומלח, בין פסח לעצרת.

כוס עיקרין – אסור, וכנ"ל, שניכר שהן לירוקה.
והיינו שרף אלכסנדריה צריף וכרכום גינה. ומועיל לזבה ולירקונא כדלהלן.