"ההוא רומאה דאמר לה לההיא איתתא: מינסבת לי? אמרה ליה: לא. אזיל אייתי רימני, פלי ואכל קמה, כל מיא דצערי לה בלעתיה, ולא הב לה, עד דזג לה. לסוף אמר לה: אי מסינא לך מינסבת לי? אמרה ליה: אין. אזיל אייתי רימני, פלי ואכל קמה, אמר לה: כל מיא דצערי לך תוף שדאי, תוף שדאי, עד דנפקא מינה כי הוצא ירקא ואתסיאת".

בינתיים לא מצאתי מי שמפרש את ההגדה הזו, חוץ מאנשים שאינם יראי שמים. מישהו מכיר פירוש תורני לעניין?