|
|
ניסיתי וניסיתי וניסיתי אך לא הצלחתי להבין, מה ההבדל בין דברי רבא שבהתחלה לבין דברי רבא שלבסוף: איכא דמתני לה אהא בחריש ובקציר תשבות ר''ע אומר אינו צ''ל חריש של שביעית וקציר של שביעית שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור אלא אפילו חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית וקציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה א''ל ההוא מרבנן לרבא ממאי דחרישה דרשות דלמא חרישת עומר דמצוה ואפ''ה אמר רחמנא תשבות א''ל כיון דאם מצא חרוש אינו חורש לאו מצוה איתיביה רבינא לרבא יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידו ושליח ב''ד ואמאי לימא כיון דאילו גמיר לאו מצוה השתא נמי לאו מצוה התם אע''ג דגמיר נמי מצוה קא עביד דכתיב יסר בנך ויניחך הדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמרי קצירה דומיא דחרישה מה חרישה מצא חרוש אינו חורש אף קצירה נמי (מצא קצור אינו קוצר) ואי ס''ד מצוה מצא קצור אינו קוצר מצוה לקצור ולהביא: |