נה.
אוטם אזנו מזעקת דל – גם הוא יקרא ולא ייענה.
מי שבידו לשפוט – הוא הנענש.
(שמואל שתק משום נוכחות מר עוקבא. ובכל זאת עי' בתוס' ב"ב שציין הרעק"א בגליונו).

תוכחה כשסבור שלא יקבלו – חייב.
(והיינו כשיש צד שיקבלו, אבל בודאי שלא, פטור. תוס'. ועי' אריכות בשו"ע או"ח תרח,ב ובנו"כ).

מדה טובה שיצאה מפי הקב"ה – מעולם לא חזר בה לרעה, חוץ מפעם אחת.
והיא בענין עונש הצדיקים שלא מיחו בבני דורם.

תיו שסומן על מצחות האנשים (בס' יחזקאל בעת חורבן בית ראשון);
לרב תחיה לצדיקים (של דיו), תמות לרשעים (של דם).
לשמואל תמה זכות אבות (לרשעים), לריו"ח תחון זכות אבות (לצדיקים).
(עי' תוס' פלוגתא דרבוותא אי פליגי שמואל וריו"ח או מר בצדיקי ומר ברשיעי).
לר"ל סוף חותמו של הקב"ה. לרשב"נ סימן שקיימו כל התורה עד תיו.

מאימתי תמה זכות אבות;
לרב מימות הושע בן בארי. לשמואל מימי חזאל, לריב"ל מימי אליהו. לריו"ח מימי חזקיהו.
(לרב צ"ל דבימי חזאל נזכרה עדיין ע"י רחמים. רש"י).
(לר"ת מזכירים היום רק ברית אבות, ולר"י אף זכות אבות. עי' תוס').

נה:
מיתה בלא חטא;
לברייתא דמלאכי השרת משה ואהרן מתו בלא חטא.
לרשב"א משה ואהרן מתו בחטא, אבל בנימין ועמרם וישי וכלאב מתו בלא חטא.
(בגה"ש בשם הזוהר במק"א הוסיף יהושע, ובמק"א מנה לוי בנימין ועמרם וי"א אף ישי).
ורב אמי דאמר אין מיתה בלא חטא (לפחות בשוגג. תוס'), איתותב.

יסורים – לרב אמי אין בלא עוון (מזיד. והיינו יסורים מכוערים כנגעים, אבל שאר יסורין אף על שוגג).
ומשמע דאיתותב ויש יסורים (אפילו מכוערים) אף בלא עוון. (אף דלא תניא להדיא).

חטא ראובן;
לר' אליעזר ור' יהושע חטא כפשוטו של מקרא.
לר"ג ור"א המודעי (ורבא או ריב"א) ביקש לחטוא כפשוטו ולא חטא.
לרשב"נ א"ר יונתן לא ביקש לחטוא כפשוטו אלא בלבל יצועי אביו.

חטא בני עלי;
לר' יונתן שניהם לא חטאו כפשוטו של מקרא אלא בביזיון קדשים ועיכוב הנשים מלחזור לביתם.
לרב חפני חטא כפשוטו ופנחס בכך שלא מיחה באחיו.
הבא על נכרית וזונה – לא יהא לו בן ת"ח ואם כהן הוא לא יהא בנו ונכדו מגיש מנחה.