א''ר אבין א''ר יוחנן הכניס ידו לתוך חצר חבירו וקיבל מי גשמים והוציא חייב. מתקיף לה ר' זירא: מה לי הטעינו חבירו מה לי הטעינו שמים איהו לא עביד עקירה?

הגמרא מנסה כמה תירוצים ולמסקנה מעמידה שלקח מתוך גומא.

לכאורה היה ניתן ליישב בעוד כמה אנפין:

א: קיבל את הגשמים מתחת לג' טפחים קרוב לקרקע ולכן נחשב שלקח מע"ג קרקע.
ב: קיבל את הגשמים ביד אחת והעבירה לידו השניה ואז הכניטס את ידו השניה לרה"ר. הרי היד נחשבת למקום ד' על ד'.
ג: קיבל את הגשם בכלי ולא בידו.

עוד יש להעיר למה נקט חצר חברו? אותו דין היה גם בחצר שלו. העיקר שהחצר היא רה"י והוא עומד ברה"ר.