על מחלוקת רבי וחכמים בבריתא, בזורק לזיז, קובע אביי:

"אמר אביי:
ברשות היחיד, דכולי עלמא לא פליגי כדרב חסדא. אלא הכא - באילן העומד ברשות היחיד,י ונופו נוטה לרשות הרבים, וזרק ונח אנופו "


רש"י על אתר כותב כך:

"שדי נופו וכו': דחשיב אגב עיקרו דאית ביה ד'"



והשאלה מיד קופצת מאליה: הרי בבריתא כך נכתב:
"זרק ונח על גבי זיז כל שהוא, רבי מחייב וחכמים פוטרים"



מדוע מתעקש להוסיף רש"י שגזעו של העץ האמור, כפי שהעמיד אביי את הבריתא, חייב להיות ברוחב של לפחות ארבעה על ארבעה טפחים?


נלע"ד שלרש"י אין ברירה אלא לקבוע כי כך הגזע. שכן גזע פחות מ- 4X4, הריהו כקנה. ומאחר ולדברי אביי אין חולק על כך שקנה הנעוץ ברשות היחיד - כרשות היחיד הוא, והסיבה לכך שהוא כרשות היחיד היא משום שהוא באוירהּ של אותה רשות יחיד, הרי קנה זה, אם יטה סעיף מהקנה אל מעל רשות הרבים - יצא מגדרה של אותה רשות יחיד. לפיכך, לשיטת רש"י, כדי שרבי יסבור שהענף הולך אחרי הגזע, צריך להיות שהגזע מקום בפני עצמו הוא, ולא שהוא סעיף של הקרקע - שהיא רשות היחיד - בלבד.

ולפי זה, לשיטת רש"י, גם רבי האומר שדי נופו בתר עיקרו, לא יאמר כך כשהגזע דק, אלא יאמר כי במקרה כזה מודה רבי לחכמים.