בס"ד

קושיא זו באה לאפוקי מהו"א שבעיית רב ביבי בר אביי היא האם להתיר לאחר לרדות.
וקצת קשה לי - הרי רדיית הפת אסורה מדבריהם, שהיא חכמה ואינה מלאכה. וא"כ, הם אמרו והם אמרו, ואם יתירו לאחר לרדות (בין אם הדביק בשוגג וביןם אם הדביק במזיד)- הרי הפה שאסר הוא הפה שהתיר ואין כאן חטא!
אז איך מכאן יש קושיא?

[כשמדובר במדביק עצמו- מובן למה יש מגמה להעמיד את דבריהם: בתור קנס, או כדי שלא יבואו לזלזל בדברי חכמים. אבל באחר כדי להציל את האדם מן העבירה לא שייך כ"כ קנס וגם לא יבואו בזה לידי זלזול].