ח. יתרו שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו. לכאורה היה ראוי לפרש למה שאמר לבנותיו קראן לו ויאכל לחם, וכוונתו היתה שמא יישא אחת מבנותיו כפי שאכן קרה. אבל רש"י הקדוש פירש על הסעודה שאכלו לחם עם חותן משה, ומזה נראה שהבין שיתרו מימן את אותה הסעודה, וזה נחשב לכבוד עצמו, שערך סעודה כדי שיבואו לכבדו. (ראה להלן דף סד. בהערה ב), ויל"ע.
ט. ומה מצריים שלא קרבו וכו'. הנה זה היה פשוט לגמרא שבזמן ששעבדו את אבותינו אין זו כלל גדר אכסניה, אלא הכוונה לשנים הראשונות כשפרעה פתח את שערי ארצו ליעקב ובניו, ועל זה אמרו שגם זה היה להנאת עצמו והיינו שיהיו שרי מקנה על אשר לו.
י. בגדר לא תתעב מצרי ואדומי, יל"ע האם הכוונה רק בבואו להתגייר, שלא תדחה אותו יותר משני דורות כמפורש במקרא, (דומני שבחינוך מגדיר שלא תימנע מלהתחתן בו, והיינו אחרי שנתגייר, שתתחתן בו החל מהדור השלישי, וזה פשטא דקרא) או שהכוונה גם להימנע מלתעב גוי אדומי או מצרי, בשונה משאר הגויים המתועבים.
יא. ומה ארון וכו'. דומה שאילו היו שואלים דעת בעלי בתים מה היית מעדיף, לארח תלמיד חכם כלשהוא או להיות אכסניה לארון הברית הקדוש והנורא, זה שבו מאוכסנים לוחות הברית שניתנו מיד אלוקים וספר שכתב משה, מבין שני כרוביו היה ה' כביכול מדבר עם משה וכו' וכו', היינו מעדיפים את הארון עשרות מונים על פני איזשהו תלמיד חכם, והנה דורש לנו רבי אליעזר בנו של ריה"ג ומה ארון, תלמיד חכם "על אחת כמה וכמה", הוי דעת בעלי בתים היפך דעת תורה (לשון הסמ"ע), וכעין כמה טיפשאי הני בבלאי דקיימי מקמיה ספר תורה ולא קיימי מקמיה גברא רבא. אולי יש מקום להערה זו בימי ערב שמחת תורה בו שמחים אנו עם ספרי התורה הקדושים בכל אתר ואתר, שלא נשכח להשתמש בקל וחומר של הגמרא לגבי החיוב בכבודן של חכמי ישראל.