בס"ד

לדברי הגמרא על הרגלי האכילה - המוזרים לכאורה - של גדולי אמוראי ארץ ישראל בפירות גינוסר?

ר' יוחנן היה אוכל אלף פירות, שכלי בן 3 סאין לא מחזיק את כולם, ונשבע שלא יאכל עוד דבר הסועד באותו יום.
ר' אבהו היה אוכל עד שזבוב לא היה יכול לעמוד על מצחו מרוב חלקות.
רב אמי ורב אסי היו אוכלים עד ששערותיהם נשרו.
ריש לקיש היה אוכל עד שיוצא מדעתו והיה צורך להביא גדוד מבית ר' יהודה נשיאה כדי להחזירו הביתה.

אלו תיאורים מתמיהים, ופשיטא שלא מדובר בסיפור על התנהגות, שהרי בכל מקום התלמוד מזכיר לנו איך נראים הרגליו המוסריים של ת"ח.
אם ר' יוחנן אומר על עצמו שאם יילך ד אמות ללא טלית ותפילין זה יהיה חילול ה', ברור שידע לשמור על עצמו שלא לאכול עד להתפקע.

הסבר, בבקשה?