הגמרא לומדת משמואל, 'כי הוא יברך הזבח ואחרי כן יאכלו הקרואים',
רש"י מבאר: "למדך שטעון לברך לפני אכילה על הזבח הוא אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הזבח והיכן צונו והבשר תאכל (דברים יב)",

לכאורה קשה, הרי ברכה זו היא ברכת המצוות, אבל מנין לנו שבאכילת מאכל חולין יש לברך ברכת הנהנין?