כידוע, על מצוות עשה אדם צריך להוציא עד חומש מממונו.
מדוע פטור ממצוות השבת אבדה מדין והתעלמת כאשר ייגרם לו הפסד בגלל ביטול מלאכה?

ר' חיים בסטנסיל שואל לגבי מצוות פריעת חוב (שהיא מצווה כאמור בגמ' כתובות), מדוע לא יוציא לקיומה רק חומש, ולא יחזיר כל החוב, ותירץ שאדם צריך להוציא לקיום מצוה עד חמישית מממונו, ואילו כאן בפרעון חוב אין זה ממונו אלא ממון אחר.

הניתן להסיק מענין זה גם לשאלתי?