הרמב"ן בפרשת יתרו (בהתייחס למצוות שבת) מסביר שעשה דוחה ל"ת מפני שעשה פירושו התקרבות להקב"ה ולא תעשה פירושו עמידה במקום ולא נסיגה, ולכן הקב"ה מעדיף ההתקרבות (עשה) על פני העמידה במקום (ל"ת).

[מענין הדבר שהמהר"ץ חיות בב"ק ט' הביא שהרמב"ן מבאר טעם הדבר שעשה דוחה ל"ת בפרשת בא אך לא מצאתי שם הדברים].

אשמח לקרוא נימוקים נוספים לכך שעשה דוחה ל"ת.