א. השכים ושנה פרקו, כל שיצא רוב דיבורו של שלוש שעות. בעת לומדינו זאת בימי השבעה להסתלקות מרן הגריש"א זצ"ל, עלה בזיכרון הנהגתו הקדושה להקפיד ללמוד שלש שעות כל יום טרם תפילת שחרית. והיות שהתפילה בבית מדרשו היתה בשעה 6 בבוקר, עוד מימי מר אביו, היה מקפיד להתחיל את לימודו לא יאוחר משעה 3 לפנות בוקר.

ב. צריך שיעור לשיעורן. בפשטות נראה דלא הכריע, אלא זקן (או ילד לתוס') איש מכוסים בימות החמה ודאי מעלי, והפכן הוא כעין בעיא דלא איפשטא.

ג. ותניא אידך ראשונים עלו. קצ"ב מאי ס"ד דהאי ברייתא פליגא וסברה דראשונים עלו היינו מה שהעביר ראשונים, הנתר והבורית, ושניים לא עלו, הרוק והגריסין, א"כ איך יתקן, אם צריך להעביר כעת רוק וכו', הרי את זה כבר עשה ולא הועיל. ואם הכוונה שבאמת אין עצה אלא להעביר כולן מחדש כסדרן, א"כ כלום לא עלה.

ד. (סג:) מאי קא משמע לן מתני' היא. לכאורה כוונת הקושיא היא יותר מסתם מאי קמ"ל, אלא כיון דקמ"ל הוי כמה שמנו חכמים וסגי לזה פעם אחת. והלשון צ"ב.

לסיום דף סג אנו נכנסים לעשרת הדפים האחרונים של הש"ס. יעזור השי"ת יחד עם כל קהל לומדי הדף היומי לסיים בעיתו ובזמנו בשעה טובה ומוצלחת. ומי יתן והסיום כבר יתקיים באופן של ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. אכי"ר.