(נכתב בלא עיון כל הצורך)
תנן: שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות.
ולכאורה קשה מאי שנא ממשנה דשני שבילין דמייתי בפסחים (י.), ולמה לא מחלק בין באו לישאל בבת אחת או בזו אחר זו.
וביותר יקשה, דבאמת בתוס' סוטה (כח:) הקשו אמתני' למה אינן טהורות מדין ס"ט ברה"ר שהרי הן ג' נשים, ותירצו דלא דמי לספק טומאה בעלמא, שכאן אחת מהן ודאי טמאה "ולא דמי אלא לשני שבילין". עין רואה דהתוס' גופייהו מדמו להו להדדי, ואיך ל"ק להו מדין זה גופא דשני שבילין כנ"ל. ויש לעיין בכ"ז בקהלות יעקב ברכות (סי' א).
ואגב עיוני בתוס' שם, אשכחנא מרגניתא הנוגעת לאשכול הסמוך שם הבאנו מדברי האתוון דאורייתא בגדר איסור נדה, דבחידושי הרש"ש בסוטה שם כתב להסביר קושיית התוס' ממתני' דהכא וז"ל: נראה דאיסור נדה לבעלה הוא מחמת טומאה, כדכתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. לכן הו"ל כסוטה שג"כ איסורה משום טומאה. ול"ד לשאר איסורין דלית בהון טומאה. עכ"ל. אלא דיש להעיר דלא זכר מדברי התוס' ב"ק (יא.) שמבואר שם סתירת דבריו, וכמו שהוכיח הגר"י ענגיל מדבריהם דסבירא להו דאיסורה לבעלה חלוק מטומאתה ולכן לא שייך ביה האי דינא דס"ט ברה"י טמא וכו'. ואתוס' גופייה דסתרן דבריהם אהדדי ל"ק, שכבר נודע מ"ש המהרש"א בגיטין דאין למירמי דבריהם בתרי מסכתות אהדדי (וכמובן שאם יש תירוץ מרווח, טפי עדיף).