א. שלשתן ומצאו טהורות כולן טמאות. זו חידה נפלאה. היכי משכח"ל אשה ששאלה על כתם וטיהרוה ואחר כך בעקבות מעשה שעשתה אשה אחרת ללא קשר ישיר אליה, חוזרת ונטמאת.

ב. הוא הבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים. גם זה קשור לחורבן, שאחרי שהגלה נ"נ רשיעא את כל העם השאיר מעט מדלת העם והעמיד בראשם את גדליה, ובהריגתו כבתה גחלת ישראל ועל זה קבעו תענית לדורות, לפי שזה כעין גמר החורבן.

ג. שמא תעמוד לו זכותו. עי' תוס' ורא"ש מה השייכות לכאן. ונראה דכוונתם דמשה גם ידע את הלישנא בישא שכוונת עוג לרעה, ומשום הא לא היה חושש לזכותו, אלא דחשש שמא היתה כוונתו טהורה או עכ"פ גם לטובה נתכוין ויש לו זכות, והיינו למיחש מיבעי שהלישנא בישא אינה אמת. לפ"ז אכתי ל"ד ממש, דלעיל בעי למיחש דהלישנא בישא אמת, וכאן היה להיפך.

וכמדומה דיש ספרי יראה שרוצים לדייק מכאן יסוד דגם אם כוונתו לרעה, אכתי אין הקב"ה מקפח שכר המעשה הטוב שיצא מזה, ולדברינו ע"פ תוס' אין לזה ראיה, דכאן משה חשש דהיה לו גם כוונה טהורה.

ד. שאבד בו כתם. לכ' צ"ב למאי דכתב רש"י דנגלל בדם בהמה מה יועיל בדיקה, ובשלמא דהה ע"י מים יתכן עדיין דבבדיקה טובה יוכל להבחין. וי"ל.

ה. (סא:) אין שכונה פחות מג' אצבעות. משמע דצריך לבדוק דוקא ג' ולא פחות. וזה תימה דהא אם יבדוק אצבע אצבע שפיר דמי טפי. ואולי מימרא זו לא נאמרה לענין זה והובאה רק אגב. ויל"ע.
(והא דבודק ש"ז במחט, לכ' הכוונה דנועץ, ואם ננעץ בקלות הרי שאין שם ש"ז והיכא שננעץ קשה שם הוא בלוע).

ואפשר דהכוונה בודקו שכונות, דמכל שכונה בודק קטע קטן, בראייה את הכתם, ובמחט את הש"ז, ועל זה אמרו דמכל ג' אצבעות צריך נציגות, ובאו באמת להקל דטפי מזה לא צריך, (לבדוק קטע מכל ב' אצבעות), ואולי מספיק גם פחות, (כלומר לבדוק קטע מכל ד' או ה' אצבעות), אבל זה כבר לא ברירא.

ו. ור' יוחנן לטעמיה. צ"ב דרב יוסף דיבר על אחרי התחייה ובזה פליג מימרא קמא דריו"ח, וריו"ח השני דיבר על שעה שהוא מת ומאי שייטיה זה לזה.

ז. בפולמוס של אספיינוס. זה נמצא בדף של ב' מנ"א!