הרמב"מ בהלכות רוצח פרק ד' הלכה ז' פוסק
זרקו בו עשרה אבן זה אחר זה וכל אחת מהן אין בה כדי להמית וזרק אחד אבן באחרונה ויש בה כדי להמית ומת הרי זה האחרון נהרג עליו. רוצח שנגמר דינו ונתערב באחרים ולא נודע מי הוא מהן כולן פטורין. ורוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינן כולן פטורין מן המיתה שאין גומרין דינו של אדם אלא בפניו ואוסרין את כולן:

הכסף משנה אומר שהלכה זו מדברת על הכהו עשרה בני אדם

אודה אם מישהוא יכול להוסיף בענין זה.