א. אבן מסמא. כמדומה דשיטת רש"י כאן בגדר אבן מסמא (השונה מרש"י שהביאו התוס' וכפי שהעיר הב"ח) צריכה עיון ובירור גדולים ואכ"מ.

ב. והרי עור דגזעו מחליף דתנן (כצ"ל וכדמוכח מסיום הקושיא) וכו'. קצ"ב שצריכים להוכיח על עור האדם דמחליף ממשנה בחולין, ובפרט ללישנא בתרא דמוכיח משם דאין גזעו מחליף והרי עינינו רואות דמחליף. ואפשר דהיינו דוקא כשרוב העור נקלף דומיא דגלודה. ועדיין קצ"ב דמציאות כזו נתונה לספק שאי אפשר לבררו בקלות ושניתן לחלוק בו.

ג. דלא גרע מש"ז. קצ"ב מה הסברא הפשוטה דזוב לא גרע מש"ז.

ד. (נה:) רוקו מיבמה. צ"ב להאי ס"ד אם ירק הזב מי נטמא בזה, האם כל מי שעומד בד' אמות, או באותו חדר, או שמא זה שאליו כוונה היריקה כעין יבמה בפני החולץ. ויל"ע.

ה. נחשוב נמי דמעת עינו. היינו שגררה דרך הפה כדפירש"י. ולכאורה אי אפשר לגרור ישירות, אלא הכוונה שדמעת העין המתנקזת לאף יגררנה משם דרך הפה. וא"כ צ"ב מדע אי אפשר לתרץ דהיינו מי האף. אמנם ממה שאמרו בסמוך דרק זיהרא נפיק ולא דמעה גופא משמע דאין הכוונה כנ"ל וצ"ב.

ו. בשלמא לרב לא קתני משום דלא פסיקא ליה. לכאורה יותר היה להם לומר דלא קתני לה כיון דמשום רוקו אתינן עלה וכבר תני לרוקו.

ז. חלב האשה דכתיב ותפתח את נאד החלב. צ"ב מנא להו לפרש שהניקתו מדדיה, ולא השקתו חלב בהמה שהיה לה בנאד. ואולי קבלה היתה בידם, או דדייקו מהאריכות "ותפתח את נאד החלב" ולא הסתפק לומר ותשקהו חלב.