א. נהי דהכשר שרץ לא בעיא הכשר מים בעיא. לכ' נראה זר דיותר נוח להם לקבל דלא יצטרכו מגע שרץ מאשר ביאת מים. וכפה"נ ההסבר הוא דהשרץ שעניינו הבאת הטומאה עצמה, בזה אין צורך משום דיש בו כבר כח טומאה לטמא בסופו, אבל ביאת מים דדמיא לגמר מלאכה כדאי' בחולין, שפיר ס"ד דרק אחרי הגמ"מ יוכל לטמא מצד כח הטומאה שבו. והבן. ומ"מ דחו דמשמע מהדרשא דלא בעי כלום. וייתכן שכלול בזה למסקנה איזו הבנה מחודשת בטומאה קלה זו שאינה צריכה הכשר, שזה קשור באמת לטומאת הנבילה החמורה שהיא לא בעי הכשר משום דלא בעי שם אוכל (אע"פ דבעינן ראוי לאכילה שלא נפסל לאכילת כלב, ואכמ"ל).

ב. אלא אמר רבא וכו' שום טומאה. לכאורה אין זה מהלך מחודש אלא ביאור בדברי רב ששת. ויש כאן דבר לא שגרתי שיושבים ר"ש ורבא ודנים זה עם זה, רבא השיב ראשונה רב ששת השני ושוב רבא (ללישנא קמא דלא ר"פ אמרה).

ובסוגיא הסמוכה ישנה הערה מעין זו על מה דמתיב רב אשי, דכותב שם רש"י "לרבא", ויתכן אמנם שכוונתו על רבא, אבל אח"כ רבא עצמו משיב, וכפה"נ בא רש"י לפרש דאיתיביה לרבא עצמו וא"כ ע"כ רב אשי קדמון הוא דרב אשי הידוע נולד ביום שמת רבא.

ג. ויש שחייב במתנות. רש"י "כגון" בקר. לכאורה רק בקר הוא זה שחייב במתנות ולא בגז, וזה שוב כדרכו של רש"י בענין הכגון.

ד. (נא:) והא שבת דמיחייב בפאה. התוס' העתיקו מדחייב וכבסמוך והוא יותר מדוקדק. ומש"כ רש"י לאו קושיא הוא, כוונתו דבחלק זה הוא רק הקדמה לקושיא שבהמשך, אבל ודאי הכל מדברי המקשן.

ומה שמחק מהרש"ל בגמרא תיבת אמר, אחרי רב כהנא, הוא ע"פ רש"י שרב אשי הוא דאמר זאת לפני ר"כ. ובאמת כמדומה דלפעמים מוכח דר"א אמר את השמועה הקודמת ורב כהנא מוסיף ודן, ול"י מה הכריחו לרש"י כאן לנטות מזה.

ה. כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר. הדבר פשוט שזה רק בדגים ולא בחיות ים שבהם בכלל לא אלו סימניהן. וידוע מה שכתב המעדנ יו"ט בחולין שהובא לפניו דג שטיקס מרינוס שיש לו קשקשת ולא סנפיר, וכתב שם דהוא רעיל, וכוונת המשנה רק על דגים אכילים, ומבאר בזה מה שאמרו להגדיל תורה, דהכוונה שלמעשה דג זה לא יאכלוהו בלאו הכי, ובשאר הדגים סגי בסימן הקשקשת, אבל רצה הקב"ה ליתן שכר על מניעת אכילתו ולכן ניתן סימן הסנפיר בשביל דג זה שהסנפיר בלבד חסר לו, כדי שתהא מצוה במניעת אכילתו.

אמנם כבר כתב המלבי"ם שהוא לא דג ואפילו לא חית ים, אלא חית יבשה מובהקת עם רגליים מסוג לטאות, ונושמת אויר כרגיל, ורק דרכה לשהות הרבה במים כדרך מיני לטאות החיות על יד מים, ולכן אין שום קושיא ממנו. ואכן יצויין שבקטלוג הדגים יש כ25000 מינים ואין בהם אפילו חריגה אחת מכללא דמתניתין, ועל כגון זה אמרו במק"א וכי משה קניגי היה.

ולגבי מה שאמרו להגדיל תורה שמעתי ביאור נאה (מר' יעקב רוזנטל זצ"ל אב"ד חיפה) על פי החקירה הידועה אי סימני טהרה הן רק סימן או שהם הסיבה. ואם ננקוט שהם סיבה, יש לומר שהסיבה המתרת היא שני הדברים, הסנפיר והקשקשת, אמנם לסימן בלבד היה מספיק הקשקשת, אבל להגדיל תורה ולבאר לנו את הסיבה האמיתית גילתה תורה גם את ענין הסנפיר שהוא חלק מהמתיר. והבן.

ו. לאיתויי ריחני. ברש"י כ' דלא תיקנו ברכה אחרונה על ריח משום דהוא הנאה מועטת. ומביאים בשם הכל בו לבאר (אולי בכוונת רש"י) דהוי כמו מזון לאחר שנתעכל, כך ריח נמוגה הנאתו מהגוף מיד ול"ש תו לברך.