"ומודה רבי שמעון בקדשים שאינו קדוש. מאי טעמא? גמר לידה לידה מבכור, מה התם פטר רחם אף כאן פטר רחם. ולגמר לידה לידה מאדם, מה התם יוצא דופן אף כאן יוצא דופן? מסתברא מבכור הוה ליה למילף שכן: אמו מאמו, אדרבה מאדם הוה ליה למילף שכן פשוט מפשוט? אלא מבכור הוה ליה למילף שכן: אם, בהמת קדשים, פגול, נותר, וטמא. אדרבה מאדם הוה ליה למילף שכן: פשוט, זכר, קדוש, במתנה. הנך נפישן".

כמה הערות:


א: בקדשים שאינו קדוש, יש 2 אפשרויות, או שלוקחים יוצא דופן חולין ומקדישים אותו בפה, או שנולד יוצא דופן לקרבן. האם הדין הזה שמודה בו ר"ש שלא נהיה קדושת הגוף נכון לב' האפשרויות או רק כשמקדישים חולין יוצא דופן?

ב: רש"י הביא: "אמו מאמו. בבכור כתיב (שמות כב) שבעת ימים יהיה עם אמו ובקדשים כתיב (ויקרא כב) והיה שבעת ימים תחת אמו".
לכאורה היה גם אפשר ללמוד 'שבעת ימים' מ'שבעת ימים' שיש בב' המקומות.

ג: לגבי הסברא ללמוד מבכור כי יש שם דינים שווים ולמשל פיגול נותר וטמא, קצת קשה מיניה וביה כי הדין שאנחנו כאן לומדים הוא שאם לקחת בהמה יוצאת דופן וניסית להקדיש אותה, היא לא נהיית קדושה בקדושת הגוף וא"כ ממילא באמת אין לה אפשרות להיות פיגול נותר וטמא וכיצד אמרינן שזה שווה לבכור לענין זה?