(שייך לכז:) ריש לקיש אמר שפיר שטרפוהו במימיו וכו'. לכאורה הוא התחלה חדשה, ומדוע לא נאמר אמר ריש לקיש. אלא שקרוב לודאי זה קאי על יישובו של רבי יוחנן בטעמיה דר"ש לעיל בעמ' א', ובא ר"ל לומר טעם אחר, דהשליא טהורה ואע"פ שודאי יש בה ולד, מ"מ נטרף במימיו ולא מטמא, ולא משום ביטול ברוב נגעו בה. וקצ"ב הלשון טרפוהו, דהא לא נעשה כן בידים והו"ל לומר שנטרף. וגם קצ"ע על רש"י דלא פירש כדרכו דקאי על ריו"ח דלעיל.

כח.
א. ע"ג קטבלא וע"ג אפודרים. עי' רש"י דיש להם מחיצות. ומ"מ בעינן על גבי אלו, דאם היה נשרף על גבי דבר שהאור שולט בו, הרי מתעקם המצע ודפנותיו מתקפלין ודוחקין בשלדו של מת ומתבלבל צורתו.

ב. מתיב רב יוסף המפלת וכו'. ומסיק אביי דאה"נ אין לה ימי טוהר במפלת, נגד הפשטות. ושאלוני מדוע לא חילקה הגמרא, דדוקא מפלת יד דהרי לפנינו שהיה עובר ואיננו כעת, וע"כ הפילתו מקודם, לכן חששו שמא זה ימים רבים שהפילתו, אבל המפלת דבר מעורב מסוג כלשהו, מהיכי תיתי לחשוש שחלקים ממנו יצאו מקודם.

ג. הוציא יד והחזיר טמאה לידה. לכאורה למאי דמסקינן דהוא רק מדרבנן, לכאורה אף שמתחלת לנהוג טומאה מהשתא, מ"מ מנין ימי טומאתה יתחילו משעת לידת רובו. דאי לאו הכי נפיק קולא מהאי דרבנן שתסיים ימי טומאתה בעודה עדיין טמאה. ויל"ע.

ד. מהו דתימא הואיל וא"ר יצחק וכו'. לכאורה איך תיתכן סלקא דעתא כזו, הרי עינינו הרואות שנשים יולדות תאומים שא' זכר וא' נקיבה. וכנראה ס"ד דזה לא שכיח, וכשאין סיבה מוכחת שזה מה שקרה יש לתלות את שאינו ידוע בידוע.

ה. (כח:) והא גבי ערכין. היות שנזדמן הלימוד בפ' קרח יש מקום להביא את דברי האבן עזרא שכ' בפ' במדבר דבפ' בא לא נתפרש שיעור פדיון הבן רק וכל בכור אדם תפדה, ומנין דנפדה בה' שקלים. ומביא דיש שרצו ללומדו מפדיון בכורות במדבר, שרע"ג העודפים נפדו בה' שקלים. וכ' האב"ע דאין ללמוד דורות משעה, וצריכין לקבלת חז"ל דנפדה בה' שקלים. והעולם תמה דהא בפ' קרח נתפרש ופדויו מבן חדש תפדה בערכך הזכר חמשת שקלים. ולכאורה כל המשא ומתן של האב"ע עם בני פלוגתתו מרפסין איגרא. ונאמרו בזה כמה דרכים. ואמר הרב מטשעבין זצ"ל דבר נפלא. שהנדון היה דנתפרש חמש שקלים בערכך הזכר, משמע דכיון דבכור נפדה בן חדש, הרי שיעורו כשיעור ערכין שלו דהיינו ה' שקלים, אבל אם נפדה בן חמש או בן עשרים יצטרך לפדותו לפי ערכו ביותר מה' שקלים. ואת זה רצו ללמוד מהמדבר שהיה גורל וחלק מרע"ג הבכורים בודאי היו יותר מבני חמש ועשרים, ואעפ"כ נפדו כולם בה' שקלים. ואת זה דחה האב"ע ואמר דזה נלמד לחז"ל בקבלה דשיעור ה' שקלים דפדיון בכור אינו תלוי בהיותו פחות מבן חמש ואע"פ שנתפרש בו כערכך. ודפח"ח.