א. אלא מעתה המפלת רוח. לכאורה צ"ב מה הכוונה רוח, וכי הכוונה שיצא אויר ממקום הלידה. ובשלמא בעלמא יש לומר דהכוונה שיצא משהו חסר צורה, יחסית לולד, אבל כאן שמדמה לקרא דבורא רוח משמע דהכוונה רוח ממש, וצ"ב.

ב. תיבדק לרבנן. לכאורה לפ"ז אע"ג דקי"ל כרבנן דכמין בהמה חיה ועוף אין מטמאין אבל קריא וקיפופא יטמאו. אמנם יצויין שזה נאמר כאן רק בדרך דחיה ל"הכי נמי מסתברא" דר"מ ע"כ מחלק כדתניא, ועל זה דחו דיש לומר דברייתא כרבנן ואז נחדש זאת, אבל לפי האמת דאביי ביאר חילוק זה לר"מ (אליבא דר' ינאי) מסתברא טפי לאוקמי ברייתא כר"מ, ולא סבירא לן האי חידושא לדינא לרבנן.

ג. לאתסורי באחותה. למימרא דחיי. לכאורה אף דלא חי ומתקיים, מ"מ מעט זמן יכולה לחיות, וכמ"ש תוס' בתוה"ד דלא חי שנה, א"כ מדוע לא יכול להיות הנפ"מ אי יכול לישא אחותה בזמן חיותה.

ד. הביאו לר' זירא לידי גיחוך. וברש"י שר"ז היה מחמיר מאד בדין לא ימלא פיו שחוק. כמדומה דיש כאן הערה, דלא הוי ס"ד לרש"י דר"ז היה עצב לפי טבעו, אלא פשוט ליה לרש"י דחכמי ישראל שולטים שליטה מלאה בטבעם, ואם היה צריך להיות יותר בשמחה ודאי היה ר"ז מביא עצמו לידי כך, אלא ע"כ ר"ז שיטה אחרת יש לו בהלכה זו של לא ימלא פיו שחוק.

ה. (כג:) בעין אחת מן הצד. רבא אזיל כאן לשיטתו לעיל בשם חסא דלרבנן חצי פרצוף טמא, על זה בא לומר בתנאי שהחצי מהצד.

באותו ענין ק"ק לכאורה לפי מאי דאמרי' לעיל סברא דלרבנן קריא וקיפופא טמאה משום לסתות כאדם, א"כ למ"ד דבעינן לרבנן כל הצורה חוץ מאוזן, וכי אם חסר חלק מהפרטים עדיין גרע מקריא דיש לו רק לסתות כאדם, ויל"ע אי האי מ"ד לעיל דמודו בקריא אתי אף להאי מ"ד הכא דבעינן לרבנן כל צורת.