א. הדר קחזיא בעונות מאי. עי' רש"י באריכות. וכמדומה דתמצית הדברים הן דהנידון האם תינוקת שלא הגיע זמנה וראתה ג"פ והוחזקה בזה לרואה, כששוב אינה רואה ג' עונות, האם היא חוזרת להיות כתינוקת קודם זמנה, ואז בהפסקה השניה הוי מסולקת אף לרבנן (ברש"י זה הצד השני), או דהוי כסתם אשה והפסקה זו היא רק לשיטת רבי אליעזר, והנפ"מ בראייה שאחר עונה. ודוק. והכרעת רב להקל, דחוזרת להיות כתינוקת שלא הגיע זמנה.
ועל זה חזרו ונסתפקו הדר חזיא בעונות מהו, והספק השני הוא האם גם אחרי הפסקה נוספת נימא דשוב חזרה להיות כלא הגיע זמנה, או בזה כיון דכבר חזרה לראות אחרי הפסקה פעמיים, הויא כאשה רגילה שלפעמים היא בהפסקה וכרבי אליעזר, וכך באמת מכריע רב להחמיר.

ב. כתם שבין שניה לשלישית. לכשתמצא לומר המחלוקת היא דלכו"ע חזקה בתרי ואחר ב' ראיות היא מוחזקת במציאות בדמים, ולכו"ע גוזרים רק מכאן ולהבא בחומרות דרבנן, אלא דלחזקיה גוזרים מרגע זה, והנפ"מ בין לטומאת מעת לעת של הראיה הבאה, ובין לכתם שיימצא, ולריו"ח גדר הגזירה היא שבראייה הבאה נתחיל לנהוג בה כמוחזקת, ומאז גם כתמה יהא טמא, אבל עד הראייה הבאה עוד לא מתחילה הגזירה. ודוק.

ג. (ט:) מדלפת כשופעת. כלומר דהוי ראייה אחת אבל אם אינה מדלפת אלא פוסקת מעט בין ראייה לראייה הוי כראייה שניה. ולא נתפרש בגמרא מה הגבול, וכי מדלפת הכוונה שמיד שסיימה טפה זו החלה לדלוף את הטיפה השניה, ואם יעבור כדי דיבור או שיתין נישמין הוי ב' ראיות. וכמדומה דגם בפוסקים כתבו פוסקת מעט ולא פירשו בזה שיעור. ויל"ע.

ד. איבעית אימא בלידה יבישתא וכו'. לכאורה המקשה סבור דדם לידה הוי הפסק בין העונות של ההפסקה. ותי' קמא מסכין לו ומעמיד בלידה יבישתא. ותירוץ ב' ודאי פליג וסבר דאף דם לידה אינו מפסיק. אמנם יל"ע במה פליג תי' ג' דאמר חדא קתני, הא ודאי דס"ל דדם לידה הוי הפסק, אבל יל"ע אי לא רצה לת' לידה יבישתא משום דלא שכיחא, אבל מודה דאי משכח"ל ממילא ל"ה הפסק, או משום דס"ל דאין פתיחת הקבר בלא דם ונחשב שודאי ראתה.