ח.

א. וכן אמר רבי אלעזר הלכה כרבי אליעזר בד'. מסקינן דהוא אמר כן בדוקא אף לגבי שאר סדרים, דלא כמו דאמרינן לשמואל. והא דלא הקשו עליו מחלה, היינו משום דהוא לא אמר שם הלכה כר"א, וזה חידוש דלדידיה ליכא צירוף סל לדינא. ורק מממאנת הקשו עליו משום דהוא עצמו אמר שם הלכה כר"א.

ב. והקטף. פירש"י מין אילן ואין עושה פרי. לכאורה להלן הם ב' תירוצים בגמרא, לתי' קמא האי מתני' איירי בקטפא דגווזא (אף באילן העושה פרי) ולתי' ב' מיירי באילן שאינו עושה פרי. וראה שם דתי' ב' נדחה מכח דבריו של ר' יוחנן דאין כזו שיטה שמחלקת בין עושה ללא עושה (לר"א תמיד פרי ולחכמים תמיד לא), וא"כ פלא מדוע רש"י העתיק התירוץ שלא נשאר לדינא. הן אמנם דשם הסוגיא לדעת ר' זירא דמתני' לאו ר"א וכאן כר"פ דמתני' ר"א, אבל אין הכרח לפרש כך לכאורה ומה לו לרש"י להשתמש בסברא שנאמרה להלן בדעת ר"ז ונדחתה. ויל"פ.

ג (ח:) ומי קאי והתנן וכו'. לכ' נראה שזו הקושיא נתעוררה רק בעקבות תירוצינו דקאי כוותיה דדודו ר"א, ויל"ע דהא עכ"פ תניא להדיא דרחב"ג אמר בהודאה ודבריו סיתראי נינהו.

ד. משום אבותיו וליה לא סבירא ליה. יצויין שאין הכוונה לא ס"ל רק על הפרט שאמר דרף אגב דהבדלה בחונן הדעת, אלא כיון דאיהו גופיה ס"ל הבדלה בהודאה, ממילא יכול להתפלל שבע מעין יח ולאומרה להבדלה בהודאה הנאמרת בשלימותה. ודוק. (אגב רש"י כתב מעין יח "כגון" ג' ראשונות וכו'. וכבר כתבתי לייסד במק"א דדרך רש"י להשתמש בתיבת כגון גם כיש רק אופן אחד, במובן של בגוונא זו, ודלא כהשמוש הרווח בינינו דזה משמש רק כשבוחרים דוגמה מתוך כמה).

ה. צונמא הרי זו בתולת קרקע. זה נפ"מ רק לנחל איתן, אבל למקח וממכר לכ' החפץ בבתולת קרקע מפני "שעושה פירות מרובין ושמנין" (לשון רש"י לעיל) לא יהא נוח לו בצונמא.

ו. דילדה לשבעה. מרש"י לכאורה עולה דהקרא מיירי ביולדת לט' וכמשלוש חדשים הכוונה ג' חדשים מלאים, ולכן ס"ד דיולדת לז' עוברה ניכר מב' חדשים ושליש ותהא מסולקת מאז, וקמ"ל ר"מ דגם היא מסולקת רק מג' חדשים שלימים ולזה אין ראיה מקרא. ולכאורה הדברים מתמיהין שהרי חז"ל ביארו דתמר אכן היתה יולדת לז' ולכן לא נאמר בה וימלאו ימיה ללדת, וכמשלוש חדשים היינו בהשתלש החדשים כלומר ב' חדשים ושליש, וא"כ אדרבא לא שאין ראיה מפסוק זה אלא הוא קרא לסתור, דבאמת הוי הוכר עוברה בפחות מג', ור"מ רק קאמר שמכאן אין ראיה גמורה. ולו"ד רש"י אולי היה אפשר לבאר דזו כוונת ר"מ דיש יולדת לז' ואפשר להעמיד כן את הפסוק ואז יהא זה סתירה למה שבאנו לומר. ויל"ע.