קשה לי לצמצם מחשבותי אבל יוצא שחסר לנו המעבר לעולם המעשה בעניני קדשים לא משום שהלכה היא בידינו כך אלא משום מונחים קיימים ומונחים פסיכולוגים מוקדמים שעוצר לנו הדרך

הראיה שיש פסיקה בדורינו בין מחלוקות תנאים אגב יש שם הליקוטי הלכות מהח"ח שפוסק בקדשים
ומכל זאת לא יהין איש בדורנו לילך בזו הדרך

וכן במאמר בירור דברי הרמב"ם על קבלת חז"ל על זמן קרבן העומר מובא בבירור שחכמינו רמזו בתורה מה שהיה להם בקבלה וזה מונח על ראש חכמי הזמן להוסיף בזה
ומכל זאת לא יהין איש בדורנו לילך בזו הדרך


וכן אפשר לראות בבירור שהיה כחם של בעלי התוספות לחלוק על כל הגאונים והראשונים
ומכל זאת לא יהין איש בדורנו לילך בזו הדרך


כולנו יודעים שבודאי האם בימות המשיח ינהגו כולם אותו מנהג וצריכים לעמול להגיע שמה
ומכל זאת לא יהין איש בדורנו לילך בזו הדרך


והמחשבה נותנת לומר שהקב"ה נתן בלב הראשונים שלא יהא עיסוק בעלי התוס' בסדר קדשים כמו שאר הסדרים ומוטל על דורנו להשלימם לאפשר לסנהדרין שיקום לדון באופן מסודר על פסיקת העניינים
ומכל זאת לא יהין איש בדורנו לילך בזו הדרך


מעשה ניירא שמראה בעליל שלא היתה פסיקת על שמיימית שטחית בפסיקת העניינים בביהמ"ק, אלא היה תלוי בדעת הסנהדרין וכה"ג וזמנים שונים במשך קיום הבתי מקדש לפסוק לפיהם
זכור לי שראיתי בשם הגרי"י קנייבסקי זצוקל מעין זה, ששאלהו על מחלוקות על מה שהיה בביהמ"ק כמו למשל מחלוקת ר"י וחכמים ביומא אם היה כן אחד להניח עליו דם פר ושעיר או שניים. וענה, שהמחלוקת היא מה היה צריך להיות ולמעשה כל כה"ג עשה לפי מה שסבר, כלומר, אילו סברו כל הכהנים הגדולים כחכמים שצ"ל ב' כנים, ולכן עשו ב', וקם כ"ג שסבר כר"י אמר לשנות לאחד.
וזה מראה בעליל שאין לפחד ממחלוקת במציאות אלא כמו שפסיקת הבית דין הגדול לאחר קידוש החודש אפילו יבא עדים לא ישנה הדין והמציאות יכפה להבית דין כמו כן צריך לעשות בזמנינו ואין לפחד ממציאות קיימות
ומכל זאת לא יהין איש בדורנו לילך בזו הדרך