"אכל בחבורת מצוה, אכל בעיבור החדש".

הטור (או"ח סימן תיט) הביא ראיה שסעודת ראש חודש היא סעודת מצוה, מהירושלמי (מגילה פרק א' ה"ד)
"סעודת ראש חדש וסעודת פורים מאחרין ולא מקדימין", משמע שסעודת ר"ח היא כסעודת פורים.
הבית יוסף כתב שאין ראיה, כי הר"ן (מגילה ג.) פירש שמדובר בסעודה שהיו עושין כשהיו נכנסין לעבר את החודש.
והיינו כדברי הגמרא "אכל בחבורת מצוה, אכל בעיבור החדש", שהזכירו דוקא את סעודת עיבור החודש. אלא שגם לא הזכירו סעודת שבת ויו"ט.

הטור הביא ראיה נוספת.
אמרו בויקרא רבה (אמור פרשה ל, א)
"תני מראש השנה נקצצין מזונותיו שלאדם, חוץ ממה שמוציא בשבתות, וימים טובים, וראשי חדשים, ומה שהתינוקות מוליכין לבית רבן".
הטור ציין דוקא לפסיקתא דרב כהנא (פיסקא כז, א) שם לאחר המילים: "וראשי חדשים" נוספו המילים: "ובחולו של מועד", כך שלא ניתן לדחות ולומר שמדובר במעות ר"ח שהתינוקות מוליכין לבית רבן, כדחיית הב"י.

מכאן ראיה שגם סעודת חולו של מועד מצוה.
ובויקרא רבה חולו של מועד כלול בימים טובים, כעין הסבר הב"י למה לא נזכר ר"ח במסכת ביצה דף טז.