א. אמר לו הבא מהחלון והביא מהדלוסקמא. לכאורה הוי מצי לומר הבא מחלון זה והביא מאחר דהוי שינוי. ואפשר דיש בזה איזה חידוש טפי דמהחלון אע"ג דלא הדגיש כלום ומ"מ לגבי דלוסקמא הוי שינוי.

ב. נזכר. רש"י פירש דשליח לא מעל כיון שעשה שליחותו. ובאמת בסמוך מוקמינן לה דנזכר גם שליח אבל אם לא נזכר הוא מעל. ופלא שכ' רש"י נגד הגמרא, וגם הסברא צ"ב, דמאי איכפת לן דעשה שליחותו, הרי זו רק סברא באופן שלכן האחריות עוברת למשלח אבל כה"ג דא"א לחייב את המשלח מאי איכפת לן דעשה שליחותו, ומה סברא היא זו לפטור.

ג. עשאום כמעטן. הענין צ"ב דשם אין שום דין שליחות רק סגי דניחא ליה, ועי' תוס', משא"כ הכא. ולכאורה היה מקום להבין מכאן יסוד מחודש בדיני מעילה דאין צריך שיתייחס המעשה אל המשלח כדי לחייבו אלא סגי דנעשה בדעתו וברצונו. אמנם העירוני דזה נסתר מהסוגיא בריש פ"ב דקידושין דרצינו ללמוד מכאן שליחות לדבר עבירה עי"ש כל הסוגיא, וע"כ דדין שליחות ממש יש כאן. ואולי יש כאן שני דינים, דהיינו אילו היה לא היה כלל דיני שליחות הרי המעשה היה מתייחס לשליח ולא היה שייך לחייב את המשלח רק מצד הניחותא, וע"כ שיש כאן דיני שליחות לגבי שלא יתייחס לשליח, ורק אז אפשר לחייב את המשלח מצד הניחותא, ולכן בחש"ו שבלאו הכי אין דיני שליחות סגי בניחותא, אבל בפקח ע"כ נתחדש שליחות כדי לסלק מהשליח ולכן ילפינן מכאן שליחות. ויל"ע בזה.

ד. א"ל הבא בכולה נרות והביא בחציה נרות. להלן הגמ' רוצה לפשוט מסיפא דמתניתין את הספק של אמר קנה כור וקנה לתך אי לא הוי שליחות כלל. ודחינו משם את הראיה. והעירוני דלכאורה מכאן ראיה מהא דשניהם לא מעלו, ולכאורה לפי הצד דאין כאן שליחות כלל א"כ שינה השליח בכל הפרוטה וימעל הוא. ויל"ע.

כא עמ' ב'
א. והביא בשלושה. פירש"י ג' דינרי כסף שהם חצי דינר זהב. אמנם דינר כסף הוא א' מכ"ד מדינר זהב. ולכן התוס' דייקו וכתבו שהכוונה שלשה סלעי כסף שהם יב דינרי כסף שהם באמת מחצה מדינר זהב.

ב. מותרים ישתמש בהם לפיכך אם הוציא לא מעל. וכ' רש"י אלא המפקיד מעל. לכאורה צ"ב גם אם המפקיד נתן רשות אבל לא שלחו א"כ מדוע ימעל המפקיד. וצ"ל לכאורה דמועל בשעה שמוסר לו עם רשות להשתמש שזו גופא ההוצאה. וקצ"ב הלשון לפי זה דהשולחני לא מעל לכשיוציא, והכוונה לפי שכבר מעל המפקיד כשהפקיד. ויל"ע.

ג. פרוטה של הקדש שנפלה. בתוס' הקשו שייבטל ברוב. ולכאורה צ"ב דהא הקדש יסודו שהוא ממון גבוה, ומה שייך ביטול ממון בממון. (ידועה הסוגיא בביצה לח ואכמ"ל).

ד. ומודה ר"ע לחכמים. אמנם הוא לאו מטעמייהו, דחכמים סברי דמספיקא אינו מועל עד שיוציא את כל הכיס דאז ברור לנו שהוציא בכללן את הפרוטה דהקדש. אמנם באופן דר"ע לפי מה שמתבאר בסוגיא הוא משום דבאמת חל ההקדש בוודאות על הפרוטה האחרונה.