הקדמה - תזכורת
"שור או כשב או עז כי יוולד - והיה שבעת ימים תחת אימו" ובשבעה ימים אלו נקרא "מחוסר זמן" ואסור להקריבו. (ברייתא בתו"כ על הפסוק בפרשת אמור, הובאה בבכורות נ"ז ע"א ומקבילות).
ואף להקדישו אסור, ר' רש"י חולין פ"א רע"א ע"פ הגמ' בתמורה ז' ע"ב (סוגיית בעלי מומין) "ושור ושה שרוע וקלוט - נדבה תעשה אותו ולנדר לא ירצה" שכל שהוא בלא ירצה - אסור להקדישו. וכ"פ הרמב"ם פ"ג מאיסורי מזבח הלכה י'. רבא אף חידש, לעיל י"א ע"א בתשובה לריש לקיש, שאף אין לקנותו בכסף שהוקדש לקרבן. (לא מצאתי האם הרמב"ם פסק את זה).
כיון שאינו ראוי לפתח אהל מועד - המקריבו בחוץ (פרשת השבוע) אינו חייב כרת. זבחים קי"ב ע"ב במשנה. ולא רק ולד בן פחות משבוע אלא אף תורים שלא הגיע זמנם, ובהמה שנשחט אמה או בנה, או זב זבה יולדת מצורע או נזיר שהקריבו חטאתם או אשמם בחוץ לפני הזמן. (כל זה במשנה שם). ודעת ר' שמעון שכל אלו בלאו אך אין בו כרת. ע"ש בגמרא איזה לאו. (שם בדף קי"ד, הובא כל זה ב"אותו ואת בנו" חולין פ ע"ב - פ"א ע"א).
מאותה סיבה גם אינו נכנס לדיר להתעשר (בכורות נ"ז הנ"ל, במשנה).
ובפשטות מחוסר זמן לא רק שאסור להקדישו אלא שכלל אינו מתקדש, כ"כ רש"י בבכורות כ"א רע"ב ע"פ הברייתא בתו"כ הנ"ל.
ור' שמעון בן יהודה אליבא דרשב"י חולק וסובר שמתקדש, יליף מבכור - מה בכור קדוש קודם זמנו וקרב אחר זמנו אף מחוסר זמן קדוש קודם זמנו וקרב אחר זמנו. (בכורות כ"א, בכורות נ"ז סע"א, תמורה י"ט סע"ב) ולכן לדעתו נכנס לדיר להתעשר.
תוס' בבכורות כ"א ע"ב כתבו שגם הוא למד רק על מעשר בהמה, אבל בשאר כל הקדשים גם לר"ש אינו מתקדש. ואילו בתמורה י"ט ובזבחים קי"ד ע"ב כתבו שדעת ר"ש היא שבכל הקדשים קדוש מחוסר זמן.

כמובן ראוי לעיין בכל זה בפנים ולא להסתפק בקריאת הסיכום.
מעתה נבוא לסוגייתנו:
בשלמא ר"ש - כדקתני טעמא כל הראוי לאחר זמן הרי הוא בלא תעשה ואין בו כרת כצ"ל (שטמ"ק) והכוונה שהשוחט מחוסר זמן בחוץ עובר בלאו, א"כ הואיל והוא ראוי לאחר זמן - אזי גם לעניין מעילה יש בו קדושה,
אלא רבנן מאי שנא ממחוסר זמן
המשפט הזה לא מובן, אם לפי דברינו מחוסר זמן כלל אינו מתקדש - מנין שתהיה בו מעילה, על כרחך השאלה היא אליבא דר' שמעון בן יהודה הנ"ל אליבא דרשב"י, הסובר שמחוסר זמן מתקדש, ונכנס לדיר להתעשר. ורש"י הביאו כאן בסתמא, "קי"ל נכנס לדיר להתעשר" והכוונה לענ"ד אליבא דר"ש
ותירצה הגמרא מה שתירצה.

מלשון הרמב"ם הנ"ל, פ"ג מאיסורי מזבח ה"י, משמע שמחוסר זמן מתקדש. וייתכן שמקורו מסוגייתנו.