פרק דם שחיטה

(כ:)
האוכל דם בהמה או חיה או עוף - במזיד, חייב כרת.
בין טמאין (האסורין באכילה) ובין טהורין.
בין דם שחיטה ובין דם נחירה או דם עיקור ובין דם הקזה (שהנפש יוצאת בה ועי' להלן הגדרתו).
(דם עיקור - מרש"י משמע דם שיצא בזמן העקירה ולתוס' ששחט סימנים עקורים).
דם התמצית (לאחר גמר יציאת הנפש) – רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרים.
דם הטחול, דם הלב, דם ביצים - אין חייבין. (ביצים, י"א ביצי איל וי"א ביצי תרנגולת עם דם).
דם דגים, דם חגבים, דם שרצים – אין חייבין עליהם.
דם אדם – אין חייבין עליו. (ועי' להלן כא: עוד חילוקי דינים בזה).

כללי דם שנלמדו בכלל ופרט וכלל מהמקראות;
שיש בהם טומאה קלה (טומאת אוכלין בכביצה), ומזה ממעטים דם אדם.
שיש בהם טומאה חמורה (טומאת משא כשהיא נבילה), ומזה ממעטים שרצים.
(לפנינו כא: איתא דהכוונה דבשרצים אין משא כדפירש"י במשנה, אבל רש"י שם הק' מעוף דאין בו משא, ומחק הגירסא. ולפי זה גדר חמורה הוא דמטמא אדם לטמא בגדים, כמו שפירש"י ותוס' כא.).
שהן מין בשר, ומזה ממעטים ביצים.
שיש בהם איסור עד השחיטה, ומזה ממעטים דגים וחגבים.