"חוץ ולילה וזרות וכלי שרת [וכלי אשירה] ועצי אשירה ומוקצה ונעבד ".

קשיא לי, כידוע איסור שחוטי חוץ זה דוקא במה שראוי לבא אל פתח אוהל מועד, והרי כאן היתה הבהמה נעבד ומוקצה ואלו פסולים ממילא להיקרב בפנים ומדוע אמרינן הכא שעבר על שחוטי חוץ?

והנה ראיתי שבאמת ברבנו גרשום כתוב חוץ (לארץ) היה. אמנם המילה לארץ נמצאת בסוגרים, איני יודע מה המשמעות של זה, אולי גירסא נוספת ויתכן שרצה באמת ליישב ענין שחוטי חוץ. אלא שגם זה קשה וכי גדעון היה בחוץ לארץ?

ובכל אופן רש"י כתב שהבעיה היא שחוטי חוץ.