התוספתא בתחילת תמורה כותבת: 'הממיר אפילו בשבת הרי זה מומר וסופג את הארבעים'.
שואל הרבי האמרי אמת מגור וזה לשונו:
"מה הרבותא של שבת והלא מקח שנעשה באיסור מקחו קיים ובפרט תמורה עצמה גם כן איסור, זולת לפרש דרך רמז שנמצא בספרים עולם התמורות וסלקא דעתא אמינא שאיננו בשבת". עד כאן.

מה הכוונה נמצא בספרים עולם התמורות? באלו ספרים? הכוונה לקבלה?

והנה החזון יחזקאל זצ"ל על פיסקה זו בתוספתא ביאר שמדובר במקרה מיוחד שלא היתה בהמה לקרבן תמיד או למוסף וליהודי זה היתה בהמת עולה פרטית ורצה לשחרר אותה שתהפוך לחולין בכדי שיוכל להקדישנה לבית המקדש לטובת קרבן תמיד ולזכות את כלל ישראל ובכל זאת לוקה. וזה די תמוה לבאר כל הפרטים הרחוקים האלו בפשט דברי התוספתא.