"א''ל רב עמרם לרב ששת: אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה, עולה הוי או בכור הוי? עולה הוי דכל פורתא ופורתא דקא נפיק הוא כליל, או בכור הוי דכל פורתא ופורתא דקא נפיק במילתיה הוא, ל''א שכן קדושה חיילא עליה או דלמא בכור הוי שכן קדושתו מרחם ".

ההבנה של הגמרא שהקדושות חלות בו זמנית וזו שהיא יותר חשובה תחול.

הקשה בחור אחד הי"ד (כמדומני ששמו ר' יוסף אלטמן הי"ד, נהרג בשואה) תלמידו של הרב מטשעבין זצ"ל,
אם אנחנו כאן מדברים כשיצא רובו ויש לו דין של ילוד, אם כן להקדיש את העולה זה איסור ולשיטת רש"י זה גם לא תופס.
ומה האיסור? כתוב שאסור להקדיש בהמה לקרבן לפני ליל שמיני, כי הוא מחוסר זמן. הוא מביא שיש בזה מחלוקת רש"י ותוס' דלתוס' אמנם אסור להקדיש מחוסר זמן אבל בדיעבד זה תופס, ואילו לרש"י זה גם לא תופס.
ולפי הדין הזה אכן מקשים תוס' אצלינו בתמורה י' ע"ב כיצד מקדישים עובר, הרי הוא מחוסר זמן, ומתרצים שכל הדין של מחוסר זמן זה רק בילוד ולא בעובר.
ואם כן, כאן הרי מדברים בילוד, אז לפי רש"י (כמדומני שהרש"י הזה בבכורות) הרי כלל לא נתפס בו קדושת עולה ומה הספק של רב עמרם?

הקושיא הזו מפיעה בדובב מישרים ח"ג, לא קלטתי בשיעור את הסימן.
יש שם ב' תירוצים, אחד של התלמיד ואחד של הרב מטשעבין.