י.
המקדיש בהמה לכפרת חבירו;
הוספת חומש - על המקדיש (רבא וריו"ח דלא כרמי דמספקא ליה).
הוספת חומש, דוקא כשבעלים פודה ולא אחר.
עשיית תמורה – על ידי המתכפר (רבא וריו"ח דלא כרמי).
ציבור ושותפים - אין עושים תמורה. ואף אם יקדיש יחיד עבורם, כיון דתמורה ע"י המתכפר.
קרבן שהפריש עבורוחבירו – יוצא בו, ואף נזיר (דכתיב ביה קרבנו).
התורם משלו על של חבירו – טובת הנאה של התורם ולא של בעל הטבל.
טובת הנאה, היינו לקבל מעות מישראל כדי שיתן לקרובו הכהן.

בהמת חולין (או איבריה או עובריה) באיברי או בעוברי הקדש – אין ממירין.
עוברי חולין בבהמת הקדש – אין ממירין.
איברי חולין בבהמת הקדש – לת"ק אין ממירין, לר' יוסי ממירין ופשטה תמורה בכולה וקריבה.
האומר רגלה של זו עולה (בתחילת הקדש) - לר' יוסי כולה עולה.
(ועי' להלן יא: דבאבר שאין הנשמה תלויה בו פליגי בזה תנאי).

להחיל קדושה על עוברין – לבר פדא אין חל לרבי יוחנן חל.
ונפ"מ אם יקריבנו כשנולד ללא הקדשה נוספת, לב"פ הוי חולין בעזרה משא"כ לר' יוחנן.
ואם הקדיש חטאת מעוברת וילדה נקבה, לב"פ הוי ולד חטאת ולמיתה, ולריו"ח יכול להתכפר בולדה.
(כשמתכפר בה או בולדה לריו"ח, השניה תרעה).
הפריש חטאת ונתעברה וילדה – לכו"ע הוי ולד חטאת ולמיתה אזלא.
[למסקנה להלן יא. פליג ב"פ רק במעי בעלת מום, אבל במעי תמימה מודה דחל קדושה על עובר].

י:
שיירו (האם לחטאת ועוברה לעולה) – לל"ב לב"פ אינו משוייר ולמיתה, ולר' יוחנן דבריו קיימין.
וכן היא לחטאת וולדה חולין, לב"פ לא אמר כלום ומתקדש או מיד או בלידה ולריו"ח דבריו קיימין.

להקדיש עובר לקדושת דמים – מודה בר פדא דקדוש. (ונמכר בלא מום).
קדושת דמים מפקעת בכורה. הן באופן שיקדיש העובר לדמים קודם שיפטור רחם,
והן כשהאם קדושה קדושת דמים (קדם מום להקדש, קודם פדיון) אין בכורה מתקדש.
מבכרת מעוברת ואמר עוברה עולה – ילדה זכר הרי זה עולה (ויוצא בו חובתו) ופטור מבכורה.
לריו"ח איירי אפי' קדושת הגוף, לב"פ רק קדושת דמים. (למסק' בתמימה אף ב"פ מודה).
קדם מום להקדש – קודם פדיון, חייבים בבכורה ובמתנות. לאחר פדיון, פטורין.
(פטור מבכורה, היינו שנתעברה וביכרה לאחר פדיונה).

קדושת דמים – אסורה בגיזה ועבודה.
ולכן קדם מום להקדש, עד שלא נפדו אסורין בגיזה ועבודה.
הקדיש עובר לעולה – האם מותרת בגיזה ואסורה בעבודה מפני כחש העובר.
לב"פ משכחת לה רק בקדושת דמים (או למסק' כשהאם תמימה).
ועי' להלן יא: דיתכן דאיסור זה אינו אלא מדרבנן.

קדושת דמים – אין עושה תמורה. ולד קדשים – לת"ק אין עושה לר' יהודה עושה.
אבר שהנשמה תלויה בו – לכו"ע מתקדש (ופשטה).
ולד קדשים (הקדיש ריקנית נתעברה) – לכו"ע קדוש.
הא דתנן במתני' דעובר ואבר קדושין ואינן עושין תמורה – לב"פ עובר ע"כ בולד קדשים.
(ואין לומר בקדו"ד דהא אין עושה תמורה, וע"כ כר"י דולד עושה רק עובר לא, וע"כ באבר שהנשמה תלויה בו דר"י מודה בה דקדוש ופשטה).
ולריו"ח גם בקדושת הגוף, (ואתי שפיר כת"ק דאין ולד עושה, ואף באבר שאין הנשמה תלויה בו, כר' שמעון דאבר קדוש אבל אין עושה תמורה).