מקובל לומר שקשיה זו קושיה שיש לה פירכא ותיובתא זו קושיה שממותתת את כל היסוד ואין עליה תשובה ובאמת בסוגיה שלנו תיובתא דאביי תיובתא

האם זו באמת דרך המלך שמסתדרת לכל אורך השס (אני לא זוכר כרגע דוגמאות אבל נדמה לי שיש מקומות שהסבר זה לו מסתדר בהם) או שמא יש הסברים אחרים לחילוק בין תיובתא לקשיה א"כ מה החילוק?