ד.

סדר ההפרשות; ביכורים, תרומה, מעשר ראשון ומעשר שני.
המשנה את הסדר – עובר בלאו דמלאתך ודמעך לא תאחר.
לר' אלעזר לוקה ולר' יוסי בר' חנינא אינו לוקה.
(לר"א אף דהוי לאו שאב"מ לוקה דומיא דמימר דבדיבוריה איתעביד מעשה, ולריב"ח אין לוקה כיון דניתק לעשה. ועי' תוס' בעמ' ב' שלפ"ד י"ל דלר"א רק כשהעשה סמוך ללאו חשיב ניתק לעשה).

היו לפניו שתי כלכלות של טבל;
אמר מעשר של ראשונה בשניה – הראשונה מעושרת. (ומעשרותיה בשניה).
ואף דלא הפריש רק קבע מקום, מיחל ואוכל מיד.
מעשר של ראשונה בשניה ושל שניה בראשונה – ראשונה מעושרת ושניה אינה מעושרת. (עי' שינויי גירסאות בזה. והטעם דמיד נפטרה ראשונה, ושוב אינה פוטרת את השניה המחוייבת).
ובשני מקרים אלו, לר"א לוקה משום הקדמת מע"ש דראשונה למעש"ר דשניה. ולריב"ח אין לוקה.
אמר מעשרותיהם מעשר כלכלה בחבירתה – פטורות שתיהן. (עי' תוס' דהוי כאומר רוב ראשונה תיפטר בשניה, ומקצתה יישאר טבל לפטור את השניה, וכן להיפך).

ד:

הקדים מעשר בכרי לתרומה – עבר על איסור ומחוייב בעשה להפריש תרומה מהמעשר. עי' להלן.

לאו הניתק לעשה הסמוך לו – אין לוקין עליו. כגון שילוח הקן, נותר, אונס ישראל שגירש. (תוס').
עשה שאינו סמוך – לריב"ח אין לוקה (לר"א לוקה). כגון מקדים תרומה לביכורים.
תרי לאווי ועשה – אין נחשב ניתק לעשה, ולוקין. כגון מימר.
כהן – לוקה על לאו הניתק לעשה. כגון אונס כהן שגירש.
(כך פשטות הגמ' וצ"ב. ועי' פי' אחר בתוס'. ועי' גירסה ופירוש נוספים ברש"י).

המותיר – אינו לוקה. לר' יהודה משום ניתק לעשה. לר' יעקב משום לאו שאין בו מעשה.
וכלומר; דלאו שאין בו מעשה – לר' יעקב אין לוקין עליו ולר' יהודה לוקין עליו.
שריפת קדשים – אינה דוחה שבת ויו"ט.
ולכן; עצמות וגידין ונותר דפסח – יישרפו בט"ז. חל בשבת, יישרפו בי"ז.