הגמרא ביבמות ע"א ע"ב מבארת למה בני ישראל לא מלו במדבר:
"ובמדבר מאי טעמא לא מהול איבעית אימא משום חולשא דאורחא, ואיבעית אימא משום דלא נשיב להו רוח צפונית דתניא כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נשבה להם רוח צפונית. מאי טעמא? איבעית אימא משום דנזופים הוו, ואי בעית אימא דלא נבדור ענני כבוד".
א: חולשא דאורחא לא מובן הרי התורה אומרת: רגלך לא בצקה, שלא היה להם קושי ההליכה, וביותר קשה הרי חנו בהרבה מקומות זמן ארוך ואז לכאורה לא היה להם שום חולשא.
ב: רש"י כתב: "איבעית אימא משום דנזופים היו. ממעשה העגל ולא היו ראויין לאור נוגה". מה מתכון רש"י לא היו ראויין לאור נוגה? איזה נוגה?
ג: תוספות כתבו: "נזופין היו. אמר רבינו יצחק ממעשה מרגלים ולא כמו שפירש בקונטרס ממעשה העגל שהרי מחל להם הקב''ה ואמר להם סלחתי שאחר כך נעשה משכן והשרה שכינתו ביניהם".
עיינתי שם בפרשת העגל ולא כתוב בשום מקום שהקב"ה אמר: סלחתי. רק כתוב 'וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו', אבל לשון סליחה לא כתיב כלל ולהיפך, כתיב ביום פקדי ופקדתי, שלא נמחל לגמרי.

ד: תוספות כתבו: "משום דלא נשיב להו רוח צפונית. בספרי אומר דבגנותן של ישראל סיפר הכתוב שלא עשו אלא פסח אחד במ' שנה שהיו במדבר שלא מצינו שעשו פסח אלא בשנה שניה ותימה וכי במזיד היו נמנעים ואי משום מילת זכרים שהיו מעכבים וחשיב גנות לפי שגרמו הם דבר זה והא כיון דלא אפשר לא היתה מעכבת כדאמר לעיל (דף עא.) המול לו אמר רחמנא ואז יקרב וגו' ואמר רבינו יצחק דעשו פסחים אבל לא עשו כתקנן אלא אחד".
אני חושב שזהו תוספות לא כל כך ידוע, כולם יודעים שלא עשו פסח רק בשנה הראשונה והנה תוספות הופך הענין לגמרי שכן עשו רק לא עשו כתיקנו. נשאלת השאלה הגדולה, למה לא עשו כתיקנן? איך יתכן? הרי היה להם את משה רבנו.

אודה למי שיאיר עיני בכל ההערות.
א גוטען תמיד.