תמורהב ע"אכה שבט תשע"ב23:41דינים העולים לדף ב / המכריע
ב. הכל מתפיסין בתמורה, אחד אנשים ואחד נשים. כלומר התמורה נתפסת גם על ידי נשים. תמורה – היינו בהמת חולין תחת בהמת הקדש. הממיר - עובר בלאו דלא ימיר, וסופג את הארבעים, ומומר לענין דהחולין נתפס בקדושה והקדש נשאר בקדושתו. יורש – לר"מ סומך וממיר, וסתימת משנתינו דממיר. לר"י אינו סומך ואינו ממיר. קרבן גוי – אין בו סמיכה אפילו על ידי ישראל. קרבן חבירו – אין בו סמיכה (דסמיכה רק על ידי בעליו). שותפין – לר"מ כל אחד סומך. לר"י לתי' א' אין סמיכה ולתי' ב' מודה לר"מ.
ב: עונשין שבתורה – אשה שוה לאיש. קטן שלא הגיע לעונת נדרים – אינו מקדיש ואינו ממיר. הגיע לעונת נדרים – מקדיש. ומספקא ליה לרמי בר חמא אם ממיר. עונת נדרים - מבן יב. עד אז - אין נדריו נדר אפילו יודע לשם מי נדר או הקדיש. מעונת נדרים - נבדק אם מבין לשם מי נדר והקדיש. אחר יג – אפילו אינו יודע חלין מעשיו.
גוי – נודר ונודב ומקדיש. קרבן גוי להתכפר גוי - אין בו תמורה. קרבן גוי להתכפר ישראל – מספקא לרמי ב"ח אם יש בו תמורה.
קרבן גויים – אין נהנים מהן, לר"ש רק מדרבנן. והנהנה מקדשי מזבח שלו – לר"ש אינו מביא קרבן מעילה ולר"י מביא. להתחייב עליהם משום פיגול נותר וטמא – לר"ש אין מתחייבין לר"י מתחייבין. ועי' ג. לעשות תמורה – לר"ש אין עושין לר"י עושין. נסכים – אין מביא בפני עצמן. וקרבנו חייב נסכים. בקדשי בדק הבית של גוי – מועלין לכו"ע.
המקדיש כשפודה (כשנפל מום)– מוסיף חומש. אבל גאלו אחר, וכן תמורה – אין חומש. הפריש קרבן לצורך חבירו, לענין תמורה – מתכפר עושה תמורה ולא המקדיש. התורם משלו על של חבירו – טובת הנאה לתורם. והיינו לקבל מישראל סלע כדי שיתן התרומה לבן בתו כהן.
טוען....
הודעה ראשית օ הודעה ראשית ללא תוכן תגובה
להודעה օ תגובה להודעה ללא תוכן
☼ הודעה חדשה הודעה שנצפתה
הודעה נעוצה
סימון משתמשים:
משתמש מחוברמומחהמנהלתקנון הפורום