א. הגמרה מחדשת ששני לוקחים שאחד קנה בחמשה עשר באדר ראשון והשני בא באדר שני הבית הראשון נחלט בחמשה עשר באדר והשני נחלט בא אדר רבינא מקשה מדוע שהשני יקדום לראשון והרי הוא השתמש קודם בבית וממילא זכויותיו הן לא פחות מהשני הגמרא מתרצת את נחית לעיבורא.
ומסביר רבינו גרשום שאין זו הגדרה סתמית אלא בכך שנכנס בחודש עיבור גילה דעתו שרוצה לחשב ע''פ שנת עיבור וממילא הבית יגאל רק בחמשה עשר באדר החשק שלמה שואל מה הטענה של הראשון כלפי השני הרי אינו בעל דברים עמו שהדין ודברים שלו הם עם המוכר ומתרץ החשק שלמה שישנם נפק''מ שיש לו דין ודברים אם הלוקח ולולי דבריו צריך להסביר שבדומה למקרה של בכור אין זו טענה ממונית אלא הביטוי בא להדגיש את האבסורד שבמקרה.

ב. הגמרא בלא: לומדת מהפסוק לדורותיו שהואיל ובהקדש אין מציאות של תולדה ממילא אין דין שהבית נחלט להקדש ומקשה השפ''א גם אם יחלט להקדש לא מסתבר שדין פדיון הקדש יתבטל ועיין בתירוצו.

ג. המשנה בלא: שבראשונה היה נטמן ביום שנים עשר התקינו שיהא חולש מעותיו ללשכה וושובר את הדלת ונכנס ומקשה הגרי''ז אם הבית נקנה לו ע''י הפקר בי''ד מדוע צריך לחדש ששובר את הדלת הרי הבית ברשותו . ועי גם בחידושי ר' שמואל לכתובות סימן ב

ד. 1)הגמרא על המשנה מדייקת שהעובדה שהלל הוצרך לתקן שיהא חולש מעותיו ללשכה, שנתינה בע''כ לא שמיה נתינה.
ומקשה ר' ראובן גראזובסקי שאם נתינה בע''כ לא שמיה נתינה מה החידוש של דין בתי ערי חומה הרי אין כל חידוש אם מדובר שהקנין הוא לרצון המוכר?
ומתרץ שאם נתינה בע''כ לא שמיה נתינה א''כ היינו אומרים שצריך לכפות את הלוקח לקבל את הכסף בגדר של כפיה על המצוות של כופין אותו עד שיאמר רוצה אני כדי להחיל את הקנין.

2) הרשב''א בגיטין מקשה מדוע צריך להוכיח שנתינה בע''כ לא שמיה נתינה מתקנת הלל הרי יסוד דין גט בתורה הוא בע''כ וממילא ניתן להוכיח שבמקום שצריך נתינה מועילה נתינה בע''כ.
ומתרץ ר' שמעון שקאפ שבגט אין החלה של זכויות ממוניות לרעת המקבל לעומת בתי ערי חומה שהנתינה פועלת חלויות קניניות אצל בע''כ של הצד השני.