"אמר ליה מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן: היכי דמי?
אמר ליה: כמחט בבשר החי.
מנא ידע?
אי בעית אימא מיחש הוה חייש ביה,
ואיבעית אימא: מרביה הוה גמיר לה,
ואיבעית אימא: (תהלים כ"ה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם".

לכשנתבונן נראה, ששלוש תשובות אלו תורצו על אותה קושיה גם במסכת סוטה דף ד:
"א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן: כל אחד ואחד בעצמו שִׁיעֵר.
והאיכא בן עזאי דלא נסיב!
איבעית אימא: נסיב ופירש הוה;
ואיבעית אימא: מרביה שמיע ליה;
ואיבעית אימא: (תהלים כה) סוד ה' ליראיו".

נמצא שקיימות שתי דרכים להכיר דבר מציאות טבעית.
או ע"י תחושה ובדיקת המציאות.
או ע"י הארה אלוקית מן החונן לאדם דעת (לשון שו"ת בית מרדכי חלק ב סימן לט).
התירוץ "מרביה הוה גמיר" אינה אפשרות שלישית, כי מניין ידע הרב עצמו אם לא באחת משלושת האפשרויות הנ"ל, וחוזר חלילה.

(אפשר שבסוטה לא הביאו את סוף הפסוק, כי לאו אורח ארעא לדרוש את משמעותו הכפולה).