עד היכן לא ישנה אדם באכסניא שלו רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד שיפשלו לו כליו לאחוריו בהכאה דידיה כולי עלמא לא פליגי בהפשלת כליו לאחוריו כולי עלמא נמי לא פליגי כי פליגי בהכאה דדביתהו מר סבר כיון דלדידיה לא מצער ליה מאי נפקא ליה מינה ומר סבר אתי לאיטרודי

והרי חייב אדם לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו ואיך יכולה להיות סברה שבמצב זה ישאר שם ומה פרוש כיוון דלדידיה לא מצער ליה מאי נפקא ליה? וכי יש צער גדול מזה? וכי הפשלת כליו לאחוריו זה יותר צער?