מקשינן בגמ' אדר"י דאמר על ז' עבירות נגעים באים, מהא דאמרינן דבגדי כהונה מכפרין על סוגי עבירות שונות, וביניהן מקצת מאותן ז' עבירות שבאים נגעים עליהם. ומשנינן: הא דאהנו מעשיו הא דלא אהנו מעשיו. ופירש רש"י דלא הוה קשיא אלא מלה"ר, כיוון דכפרת בגדי כהונה אינה אלא לעונש האחרים, וממילא ל"ק משאר עבירות, אבל בלה"ר לא אשכחן שיענשו אחרים.
והנה מלבד מה שהקשו התוס' משבועות (לט.) דעל כל העבירות נענש מי שיש בידו למחות, הנה עוד אפשר להקשות, דשיטת רש"י בכל הסוגיא דעונש שפיכות דמים שמוזכר כאן היינו על אחרים, וכן לגבי גילוי עריות. ולמסקנה, שפיכות דמים דלא ידיע מאן קטליה, עגלה ערופה מכפרת על אחרים, ואי ידיע מאן קטליה ואין התראה, בגדי כהונה מכפרין.
ובסנהדרין (מג:) אשכחן דפליגי ר' יהודה ור' נחמיה אי ענש על הנסתרות אחר שעברו את הירדן, דלר' נחמיה לא ענש לעולם על הנסתרות. ומקשי לר"נ, בחטא עכן אמאי איענוש ישראל, ומשני, דהוו ידעי ביה אשתו ובניו. עד כאן. וא"כ, ע"כ דסוגיין לא אתיא כר' נחמיה, דהא מוקמינן לשפיכות דמים דלא ידיע מאן קטליה, דהיינו נסתרות ואפ"ה צריך כפרה של עגלה ערופה. ואין לומר דשאני שפיכות דמים וגילוי עריות דבהו גלי קרא דנענשים האחרים אף בנסתרות, כדהביא רש"י מקראי, זה אינו דהתם בסנהדרין דרשינן מקראי דעכן בא על נערה מאורסה דהיינו עריות, ותו מאי מקשה לר' נחמיה אמאי איענוש, הא שפיר נענשו משום דהוי גילוי עריות, אע"כ דלר' נחמיה אף בגלוי עריות לא העניש על הנסתרות, ודון מינה לשפיכות דמים (דבחדא מחתא מחתינהו רש"י), וע"כ דלא אתיא כר' נחמיה.