|
|
ב''ה מסכת ערכין דף יא בענין חיוב הלל א. בענין חיוב נשים בהלל בחנוכה. הגמרא שואלת מדוע חנוכה שאינו קרוי מועד וגם אינו אסור בעשיית מלאכה חייב בהלל, ואומרת הגמרא משום ניסא . וקשה על הרמב''ם שפסק שנשים פטורת מהלל בחנוכה משום מצות עשה שהזמן גרמא הרי אף הן היו באותו הנס? וזו סברה לחייב אותן בהלל אע''פ שזו מצות עשה שהזמן גרמא. ומתרץ החשק שלמה שהכונה שיאמרו מזמור אחד שכשם שבתפילה אין להם חיוב מוגדר כך גם בהלל אין להם חיוב מוגדר שהלל היא כעין תפלה. ובהליכות שלמה רוצה לחלק שישנו הבדל בין יסוד וסיבת התקנה לבין גדר התקנה שאמנם חיוב התקנה הוא בגלל הנס אך הואיל והוא חלק מתפילת חנוכה אין מהות חיובו על הנס אלא זהו כמו הלל של כל פרק ופרק.וצריך עיון ב. האם מברכים על ההלל של מנהג ומדוע? ישנו הבדל בין חיוב הלל במועד לעומת ראש חדש שבו ההלל הוא רק מתוקף המנהג ומסביר התוס' בברכות שאע''פ שעל חיבוט ערבה אין מברכים הואיל וזהו מנהג אך על ההלל מברכים. ומסביר בספר בין המשפתים שזהו הואיל וחז''ל תיקנו הלל יש תוקף של מעשה מצוה גם להלל על מנהג הרבינו יונה חולק ואומר שאכן אין מברכים מעיקר הדין על ההלל ומה שר''ת הביא ראיה מכך שאם כך מדוע שייכת הפסקה בהלל, אם לא משום ברכה, אומר רבינו יונה שזהו דין מיוחד שכיון שהתחיל בשבחו של מקום , אין לו להפסיק בשיחה בטילה. סברת הרבינו יונה היא שאין ברכה על מנהג הואיל ואין בו לא תסור, אין זה נקרא וצונו וממילא לא ניתן לברך . אך קשה על הרבינו יונה מיו''ט שני של גלויות, שמשם רואים שמברכים גם על מנהג ונקרא מעשה מצוה.? ותוס' בסוכה מביאים סברא נוספת לא גרעא מקורא בתורה שאין חיוב הברכה מדין ברכת המצוות אלא זוהי ברכה על שם הלל. ב''ה כמו ברכת התורה וממילא אין זה קשור האם יש שם של מעשה מצוה להלל . אלא זו ברכה עצמאית. אמנם אם זו כן ברכת המצוות, ניתן לומר שיו''ט שני של גלויות ,נקרא מעשה מצוה הואיל והוא קשור לחיוב יו''ט ראשון. בכל אופן רבינו יונה אכן מקשה מיו''ט שני של גלויות. ואכן פוסק כר''ת שמברכים על מנהג שיש למנהג שם מעשה מצוה הואיל והלל ישנה גם תקנת חכמים ובדומה לכך ביו''ט שני של גלויות. ומסביר בין המשפתים הסבר נוסף ברבינו יונה שאמנם המנהג מחייב בציבור וניתן לברך, אך יחיד הקורא את ההלל זוהי רשות, ואולי יהיה אסור לו לברך. ומחדש שהואיל ואם קורא יחיד אסור לו להפסיק אע''פ שזו רשות חל על זה שם מעשה מצוה וממילא יכול לברך . ובכך מוסברים דברי התוס' שהשווה את הברכה לברכה של נשים במצוות עשה שהז''ג. ולכאורה אין קשר שבחיוב נשים, הנשים שייכות בחפצא של המצוה אלא שאין להם חיוב לעומת מנהג שאין לו שם של מעשה מצוה? אך מוסבר הענין ע''פ רעיון זה שגם ביחיד הואיל ואינו מחויב יכול לברך הואיל ויש להלל שם של מעשה מצוה. אך למסקנה הכריע רבינו יונה שאין להשוות מצוה גמורה של הגדרת אינו מצווה ועושה למנהג וממילא ביחיד אין זה מעשה מצוה הואיל ואינו מחויב.אע''פ שיש לקריאת היחיד שם הלל. אך מקשה מדוע ישנו דין שיחיד לא יתחיל, ואם התחיל בברכה גומר בברכה , וחותם ברוך אתה ה' מלך מהולל בתשבחות. הרי אין ליחיד היתר לברך? ומחדש שהברכות הם חלק מקריאת ההלל ולכן ישנה רשות ליחיד לקרוא הלל בברכה. ומסביר בכך דברי הראב''ד שאין מברכין על הלל של חוה''מ פסח אבל של ר''ח תיקנו כדי לפרסם שהוא ר''ח . שכונת הראב''ד שהואיל וישנה רשות לקרוא הלל עם ברכה הואיל והברכה מכלל ההלל הפכו את קריאת ההלל בר''ח לחיוב. |
טוען....
• הודעה ראשית օ הודעה ראשית ללא תוכן • תגובה
להודעה օ תגובה להודעה ללא תוכן
☼ הודעה חדשה הודעה שנצפתה
הודעה נעוצה
סימון משתמשים: משתמש מחובר מומחה מנהל תקנון הפורום
הודעה נעוצה
סימון משתמשים: משתמש מחובר מומחה מנהל תקנון הפורום