הגמרא לומדת שחייב כפחות שבערכין, ג' שקלים. תפסת מועט תפסת.
שואלת הגמרא בשביל מה צריך פסוק אם כן?
ומבאר רש"י וז"ל:
"אלא קרא. בערכך למאי אתא הואיל וערך סתם אינו אלא ג' שקלים בלא קרא נמי ידענא דבלא כלום לא מיפטר ובציר מהכי לא מצי יהיב דהא אין ערך קצוב נקרא בפחות מיכן:

לא מובן לי למה בלא כלום לא מיפטר, היה ניתן לומר שמי שאומר ערכך סתם, לא מתחייב כלל כשם שמי שנדר בלשון לא טובה כגון שלא אמר קונם או אחד הלשונות של נדר, לא אמר כלום.
גם כאן בפרשה המיוחדת של ערכין כשלכל גיל ומין יש ערך שונה, הייתי חושב שחייבים לומר ערך מישהו עלי ועל ערך סתם לא אמר כלום, קמ"ל קרא שהולכים על הערך הפחות.