מדוע שלא נאמר שדעת התנא שבכל מצווה מתחייב לפי כשירות דעתו
והוא חייב מדאורייתא?

דין חינוך הוא דין כללי מדוע לפרט למצוות מסויימות כן ולמצוות אחרות לא? למשל מצווה להאכילו מצה? לא נמצא כדבר הזה(?)

אם החיוב אינו על הקטן היה צריך לשנות "חייב אדם להושיב בנו הקטן הסוכה"

דרך אגב מניין נלמד דין חינוך למצוות? לא נמנה כמדומני בחובות הבן על האב